מזוהה בטעות ככומר
אוסמאן, אשתו ובתו בישרו בעזרת עגלת ספרות מחוץ לבית קברות בצ׳ילה. לפתע התקרבה אליהם תהלוכת לוויה גדולה שמשתתפיה ניגנו מוזיקה חזקה. חלק מהמשתתפים זיהו את אוסמאן בטעות ככומר האוונגליסטי שלהם, ולכן פנו אליו, חיבקו אותו ואמרו לו: ”תודה שבאת בזמן, כומר. ציפינו לך!”
אף־על־פי שאוסמאן ניסה לומר שמדובר באי־הבנה, ההמון הרועש לא הצליח לשמוע אותו. מספר דקות לאחר שנכנסה הקבוצה לבית הקברות, כמה אנשים חזרו ואמרו לו: ”כומר, אנחנו מחכים לך בתוך בית הקברות”.
ברגע שפסק הרעש התאפשר לאוסמאן להסביר מיהו ומדוע הוא שם. לאחר שהביעו אכזבה על כך שהכומר שלהם לא הופיע, שאלו את אוסמאן: ”האם תוכל לבוא ולומר לקבוצה כמה מילים מתוך המקרא?” אוסמאן הסכים.
בדרך לקבר שאל אותם שאלות על האישה שנפטרה וחשב על כמה פסוקים שיוכל לחלוק איתם. לאחר שהגיע לקבר הציג את עצמו בפני הקהל והסביר שכאחד מעדי־יהוה הוא משתתף בפעילות הכרזת הבשורה הטובה לאנשים.
בעזרת הכתוב בספר ההתגלות כ״א:3, 4 וביוחנן ה׳:28, 29, הוא הסביר שמעולם לא הייתה זו מטרתו של אלוהים שבני אדם ימותו, אלא שבקרוב הוא יקים את המתים לתחייה, ותהיה להם התוחלת לחיות לנצח עלי אדמות. כאשר סיים אוסמאן את דבריו חיבקו אותו רבים בחום והודו לו על ”מסר הבשורה הטובה שמאת יהוה”. לאחר מכן הוא חזר לעגלת הספרות.
בסיום הלוויה חלק מהאבלים ניגשו לעגלת הספרות ושאלו את אוסמאן ואת משפחתו שאלות על המקרא. התנהלו שיחות ארוכות, וכשעזבו הם לקחו איתם כמעט את כל הפרסומים שהיו בעגלה.
