”נפלה בבל!”
פרק שבעה־עשר
”נפלה בבל!”
1, 2. (א) מהו נושא המפתח של המקרא, אך איזה נושא משני חשוב מופיע בישעיהו? (ב) כיצד מתפתח במקרא הנושא של נפילת בבל?
ניתן לדמות את המקרא ליצירה מוסיקלית נפלאה בעלת מוטיב מרכזי, שמשלבת גם נושאים משניים המוסיפים לייחודיות היצירה כולה. גם למקרא יש נושא מפתח — הצדקת ריבונות יהוה באמצעות מלכות המשיח — וגם נושאים חשובים אחרים החוזרים על עצמם. אחד מהם הוא נפילת בבל.
2 אנו מתוודעים לנושא זה בישעיהו י״ג ו־י״ד. הוא מופיע גם בפרקים כ״א, מ״ד ו־מ״ה. כעבור מאה שנה הרחיב ירמיהו את הדיבור על כך, ובספר ההתגלות מגיע נושא זה לסיום דרמתי (ירמיהו נ״א:60–64; ההתגלות י״ח:1 עד י״ט:4). כל תלמיד מקרא רציני מן הראוי שיתעניין בחשיבותו של נושא משני זה שבדבר־אלוהים. ישעיהו כ״א עוזר לנו בכך, ומכיל פרטים נבואיים מרתקים על נפילתה של מעצמת עולם אדירה זו. לאחר מכן מבליט הפרק נושא מקראי חשוב נוסף — נושא העוזר לנו, המשיחיים, לבחון מה מידת עירנותנו כיום.
”חָזוּת [חיזיון] קשה”
3. מדוע מכונה בבל ”מדבר ים”, ועל איזה עתיד רומז תואר זה?
3 ישעיהו כ״א נפתח בנימה מבשרת רעות: ”משא מדבר ים; כסופות בנגב לחלוף, ממדבר בא, מארץ נוראה” (ישעיהו כ״א:1). על גדות נהר הפרת שוכנת לה העיר בבל, כשחלקה המזרחי שוכן בין הפרת והחידקל (טיגריס). העיר בבל די מרוחקת מן הים. אם כן, מדוע היא מכונה ”מדבר ים”? משום שמדי שנה היו באיזור הצפות, הצפות שיצרו ”ים” ביצתי רחב־ידיים. אך הבבלים השתלטו על מדבר ים זה והקימו מערכת מסועפת של תעלות וסכרים. את תעלות המים ניצלו בחוכמה כחלק ממערך ההגנה של העיר. למרות זאת, דבר לא יציל את בבל ממשפט אלוהים. מדבר היתה, ומדבר תהיה. תבוא עליה רעה דומה לסופות העזות שהגיעו לעתים לישראל מן הדרום — מן המדבר הנורא. (השווה זכריה ט׳:14.)
4. באיזה הקשר מוזכרים ”מדבר” ו”מים” בחזון ההתגלות על ”בבל הגדולה”, ואת מה מסמלים ה”מים”?
4 למדנו בפרק 14 בספר, שלבבל הקדומה יש בימינו מקבילה — ”בבל הגדולה”, המעצמה העולמית של דתות הכזב. גם בספר ההתגלות מסופר על בבל הגדולה בהקשר של ”מדבר” ו”מים”. השליח יוחנן נישא אל המדבר ושם נגלית לעיניו בבל הגדולה. נאמר לו כי היא ”יושבת על מים רבים” המסמלים ”עמים והמונים... ואומות ולשונות” (ההתגלות י״ז:1–3, 5, 15). האהדה הגורפת שהיתה לדתות הכזב בציבור תמיד הגנה עליהן, אך בסופו של דבר לא יגנו עליהן ”מים” אלה. כמו בבל הקדומה, גם בבל הגדולה תתרוקן מיושביה ותישאר שוממה.
5. כיצד עושה לה בבל שם של ’בוגדת’ ו’שודדת’?
5 בימי ישעיהו, עוד בטרם היתה בבל למעצמת עולם, כבר מנבא יהוה שבבוא היום תנצל את סמכותה לרעה. ישעיהו חוזה: ”חָזוּת [חיזיון] קשה הוגד לי: הבוגד בוגד, והשודד שודד” (ישעיהו כ״א:2). בבל באמת תשדוד את העמים שתכבוש, ובהם יהודה, ותנהג בהם בבוגדנות. הבבלים ישדדו ויחריבו את ירושלים, יבזזו את מקדשה ויגלו את עמהּ בבלה. שם ינהגו בגולים חסרי הישע בבוגדנות, ישפכו עליהם קיתונות של לעג בגין אמונתם ויכבו בהם כל זיק של תקווה לשוב לארצם (דברי הימים ב׳. ל״ו:17–21; תהלים קל״ז:1–4).
6. (א) איזו אנחה ישבית יהוה? (ב) אילו עמים יתקפו את בבל כמנובא, וכיצד זה יקרה?
6 בבל בהחלט ראויה ל”חָזוּת קשה” שתבשר לה זמנים קשים. ישעיהו אומר: ”עֲלִי עֵילם! צורי מָדַי! כל אַנְחָתָה הִשְבַּתי” (ישעיהו כ״א:2). למי שדוכאו בידי המעצמה הבוגדנית תהיה רווחה. הם סוף סוף יחדלו להיאנח! (תהלים ע״ט:11, 12) אך מניין תבוא הרווחה? ישעיהו נוקב בשמם של שני העמים שיתקפו את בבל — עֵילם ומדי. כעבור מאתיים שנה, ב־539 לפה״ס, הוביל כורש מלך פרס את צבאות פרס ומדי נגד בבל. באשר לעילם, לפחות חלק ממנה נפל בידי מלכי פרס לפני 539 לפה״ס. a ומכאן שבצבא פרס ישרתו גם לוחמי עילם.
7. כיצד השפיע על ישעיהו החזון שראה, ומה משתמע מכך?
7 שים לב כיצד השפיע על ישעיהו החזון שראה. ”על כן מלאו מותניי חלחלה. צירים אחזוני כצירי יולדה. נַעֲוֵיתִי משמוע [התערערה שלוותי ולא יכולתי לשמוע], נבהלתי מראות. תעה לבבי, פלצות בִּעֲתָתְנִי [נתקפתי אימה]. את נשף חשקִי [את שעת בין הערביים החביבה עלי כל כך] שם לי לחֲרָדָה” (ישעיהו כ״א:3, 4). נראה כי הנביא אהב את שעות בין הערביים, זמן נהדר להרהורים שלווים. אלא שדמדומי הערב איבדו מקסמם, שכן במקום שלווה פוקדים את הנביא חרדה, כאב ורעדה. תוקפים אותו כאבים כצירי לידה, ולבבו ’תועה’. חוקר מקרא אחד תרגם את המילים ”תעה לבבי” כ”לבבי פועם בפראות”, וציין כי צירוף זה מתייחס ל”פעימות לב מהירות ולא־סדירות”. מה הסיבה למצוקתו? ברור שלרגשותיו של ישעיהו משמעות נבואית. בלילה שבין ה־5 ל־6 באוקטובר 539 לפה״ס תבוא על הבבלים חרדה דומה.
8. כיצד מתנהגים הבבלים כמנובא, אף־על־פי שאויביהם חונים מחוץ לחומות?
8 ברדת החשיכה באותו ערב גורלי לא היתה כל חרדה בלב הבבלים. כמאתיים שנה מראש חוזה ישעיהו: ”עָרֹךְ השולחן, צָפֹה הַצָּפִית [הכן את מקומות הישיבה], אכול, שתֹה!” (ישעיהו כ״א:5) המלך בלשאצר היהיר עורך משתה. מכינים מקומות ישיבה לאלף נכבדיו, לנשי המלך ולפלגשיו הרבות (דניאל ה׳:1, 2). החוגגים יודעים כי מחוץ לחומות העיר חונה צבא, אך מאמינים שלא ניתן לכבוש את העיר. לא נראה להם אפשרי שהעיר תילכד כי היא מוקפת חומות מאסיביות ותעלת מגן עמוקה, ולא יעלה על הדעת שאליליה הרבים ירשו לכובשה. לכן זה הזמן — ”אכול, שתֹה!” בלשאצר משתכר, וכן גם יתר המסובים. שריו ונכבדיו הלומי יין ועל כך נרמז מן העובדה שצריך לעורר אותם, כפי שנראה בהמשך נבואת ישעיהו.
9. מדוע יש צורך ’למשוח מגן’?
9 ”קומו, השרים, מישחו מגן!” (ישעיהו כ״א:5) לפתע החגיגה נגמרת. השרים חייבים לקום! דניאל הנביא הקשיש מוזמן אל המקום, ורואה כיצד מפיל יהוה על בלשאצר מלך בבל פחד דומה לזה המתואר בפי ישעיהו. בקרב נכבדי המלך פורצת מהומה משנודע להם כי הגנת העיר קרסה אל מול הצבאות המאוחדים של מדי, פרס ועילם. בבל נופלת באחת! אך מה פירוש המילים ”מישחו מגן”? לעתים נחשב המלך במקרא למגן העם, משום שהוא השומר על הארץ ומגן עליה b (תהלים פ״ט:19). לכן סביר להניח שישעיהו חוזה בפסוק זה את הצורך במלך חדש. מדוע? משום ש”באותו לילה נהרג בלשאצר” ולכן יש צורך ’למשוח מגן’, למנות מלך חדש (דניאל ה׳:1–9, 30).
10. כיצד יכולים עובדי יהוה להתנחם מהתגשמות נבואת ישעיהו לגבי בבל הבוגדנית?
10 סיפור זה מנחם את אוהבי עבודת אלוהים האמיתית. בבל בת זמננו, הלא היא בבל הגדולה, בוגדנית ושודדת כקודמתה. עד עצם היום הזה חורשים מנהיגי הדתות רעות נגד עדי־יהוה. הם מנסים להטיל עליהם חרם, לרדוף אותם ולהטיל עליהם מסים וקנסות. אך כלשון הנבואה, בוגדנותם אינה נעלמת מעיני יהוה, והעונש על כך בוא יבוא. יהוה ישים קץ לכל הדתות שמציגות אותו באור מסולף ומציקות למשרתיו (ההתגלות י״ח:8). האם זה אפשרי? כדי שנאמין בכך באמונה שלימה, כל שעלינו לעשות הוא לראות כיצד כבר התגשמו אזהרותיו לגבי נפילתן של בבל הקדומה ומקבילתה בת זמננו.
”נפלה!”
11. (א) מהו תפקידו של הצופה, ומי משמש כצופה בימינו? (ב) מה מסמלים רכבי המלחמה הרתומים לחמורים ולגמלים?
11 יהוה מדבר כעת אל הנביא. ישעיהו מספר: ”כי כה אמר אלי אדֹנָי [יהוה]: ’לך, הַעֲמֵד הַמְצַפֶּה אשר יראה יגיד’” (ישעיהו כ״א:6). הפסוק הזה דן בעוד נושא חשוב בפרק — בצופה או הַמְצַפֶּה. כל המשיחיים כיום מתעניינים בצופה שכן ישוע קרא לתלמידיו ’לעמוד על המשמר’. ”העבד הנאמן והנבון” מעולם לא חדל לספר מה הוא רואה ולהזהיר מפני יום משפטו הקרֵב של אלוהים והסכנות שבעולם מושחת זה (מתי כ״ד:42, 45–47, דל׳). מה רואה הצופה שבחזון ישעיהו? ”וראה רכב צמד פרשים, רכב חמור, רכב גמל. והקשיב קֶשֶׁב, רב־קשב” (ישעיהו כ״א:7). רכבי המלחמה הנהוגים בידי צמדי פרשים הם כנראה שורות של מרכבות הרתומות לסוסי קרב מאומנים ומתקדמות במהירות במערך מלחמתי. ואילו רכבי המלחמה הנהוגים בידי חמורים או גמלים מסמלים כראוי את שתי המעצמות — מדי ופרס — אשר עושות יד אחת כדי לצאת למתקפה. עדויות היסטוריות מאשרות שבצבא פרס נהגו לרתום רכבי מלחמה לחמורים וגמלים.
12. אילו תכונות מגלה הצופה שבחזון ישעיהו, ומי זקוק לתכונות אלה כיום?
12 הצופה, אם כן, חייב לדווח. ”ויקרא [כ]אריה: ’על מצפה, אדֹנָי, אנוכי עומד תמיד יומם, ועל משמרתי אנוכי ניצב כל הלילות. והנה, זה בא רכב איש, צמד פרשים!’” (ישעיהו כ״א:8, 9) הצופה בחזון קורא באומץ לב כ”אריה”. כדי להכריז בקול את גזר־דינה של אומה אדירה כבבל דרוש אומץ. אך גם דרושים לו התמדה וסבלנות. הצופה עומד על משמרתו יומם ולילה, כשהוא דרוך כל העת. גם כיתת הצופה זקוקה לאומץ, סבלנות והתמדה באחרית ימים זו (ההתגלות י״ד:12). כל משיחי אמיתי זקוק לתכונות אלה.
13, 14. (א) מה קרה לבבל הקדומה, ובאיזה מובן נשברים פסילי אלוהיה? (ב) כיצד ומתי נפלה בבל הגדולה כקודמתה?
13 הצופה שבחזון ישעיהו רואה רכב מלחמה מתקרב. ומה הוא אומר? ”ויען ויאמר: ’נפלה! נפלה בבל, וכל פסילי אלוהיה שיבר לארץ!’” (ישעיהו כ״א:9) איזו חדשה מרעישה! סוף סוף נפלה שודדת עם אלוהים הבוגדנית! c אך באיזה מובן נשברים פסילי אלוהיה של בבל? האם מדי ופרס פולשות למקדשי בבל ומנתצות את אליליה הרבים? לא, אין כל צורך בכך. פסילי בבל ואליליה ’נשברים לארץ’ כשנגלית אוזלת ידם להגן על עירם. וכאשר לא יהיה בכוחה של בבל להמשיך לשעבד את עם אלוהים, פול תיפול.
14 ומה באשר לבבל הגדולה? זו זממה לשעבד את משרתי אלוהים במלחמת העולם הראשונה, ואכן החזיקה אותם בשבי לזמן מה. הם כמעט חדלו לבשר. נשיא חברת המצפה וכמה ממנהליה נאסרו בגין האשמות שווא. אך ב־1919 חל מהפך מדהים. המנהלים שוחררו מן הכלא, המשרדים הראשיים נפתחו מחדש ופעילות ההטפה חודשה. כך נפלה בבל הגדולה, שכן אבדה לה אחיזתה במשרתי אלוהים. d פעמיים מכריז המלאך בספר ההתגלות על נפילת בבל במילים המופיעות בישעיהו כ״א:9 (ההתגלות י״ד:8; י״ח:2).
15, 16. באיזה מובן בני דורו של ישעיהו הם ’מדושתו’, ומה ניתן ללמוד מגישתו של ישעיהו כלפיהם?
15 ישעיהו חותם מסר נבואי זה בנימה של חמלה על העם. הוא אומר: ”מדושתי [עמי שאויביו דשו אותו] ובן־גרני [זה שהיה בגורן לשם דישה], אשר שמעתי מאת יהוה צבאות, אלוהי ישראל, הגדתי לכם” (ישעיהו כ״א:10). במקרא לא אחת מסמל הדיש את תהליך החינוך והצריפה של משרתי אלוהים. בני עם בריתו של אלוהים יהיו ל’בני גורן’, היכן שמפרידים את התבואה מן המוץ ומשאירים רק את גרגרי החיטה הטובים שנבררו מן הפסולת. ישעיהו אינו שמח לאידו של העם הנענש, אלא חומל על הדורות הבאים של ’בני הגורן’, שחלקם יבלו את כל ימיהם כשבויים על אדמת נכר.
16 יש בכך משום תזכורת טובה לכולנו. יש בקהילה המשיחית בימינו כאלה ששוכחים לחמול על עושי הרע. אחרים, שמקבלים תוכחה או מוסר, בדרך־כלל מתרעמים על כך. אך אם נזכור כי יהוה מוכיח את משרתיו כדי לצרוף אותם, לעולם לא נזלזל בתוכחה או במי שמקבלים תוכחה בענווה, ואף לא נתרעם אם נקבל מוסר. הבה נראה בתוכחה מאת אלוהים ביטוי לאהבתו (עברים י״ב:6).
שואלים את הצופה
17. מדוע השם ”דוּמָה” מתאים לאדום?
17 המשא הנבואי השני שבישעיהו כ״א מבליט את דמותו של הצופה. הוא נפתח במילים: ”משא דוּמָה. אליי קורא משעיר: ’שומר, מה מלילה? שומר, מה מִלֵּיל?’” (ישעיהו כ״א:11) היכן שוכנת דוּמָה? בימי המקרא היו כנראה כמה ערים שנקראו דוּמָה, אך לא בהן מדובר. דוּמָה אינה שוכנת בשעיר, שמה הנרדף של אדום. ”דוּמָה” פירושה ”דממה”, ונראה שכמו במשא הקודם, ניתן לחבל־ארץ זה שֵם המרמז על העתיד הצפוי לו. אדום, אויבת עם אלוהים משכבר בימים ואומה נקמנית, תידום ודממת מוות תשרור בה. אך לפני כן, יהיו אנשים מודאגים שיבקשו לדעת מה צופן העתיד.
18. כיצד התגשם המשא ”אָתָה בוקר, וגם לילה” באדום הקדומה?
18 בימי כתיבת ספר ישעיהו יכבוש צבא אשור החזק גם את אדום. יש באדום שמשתוקקים לדעת מתי יבוא הקץ לחשכת הדיכוי. ומתי באמת? ”אמר שומר: ’אָתָה [בא] בוקר, וגם לילה’” (ישעיהו כ״א:12). העתיד אינו צופן טובות לאדום. באופק ייראו דמדומי הבוקר, אך הם יהיו קצרים ומתעתעים. בעקבות הבוקר יבוא לילה — תקופה חשוכה נוספת של דיכוי. איזו תחזית מדויקת של עתיד אדום! עול אשור יוסר מעל אדום, אך בעקבותיו יוטל עליה עוּלה של בבל, מעצמת העולם הבאה, וגם היא תכה מכה קשה באדום (ירמיהו כ״ה:17, 21; כ״ז:2–8). וחוזר חלילה — את העול הבבלי יחליף עול פרס ולאחר מכן עול יוון. אז יפציע ”בוקר” קצר בימי רומא, כאשר יינתן להורדוס האדומי שלטון על ירושלים. אך ”בוקר” זה לא יימשך זמן רב. לבסוף תידום אדום לחלוטין, ותיעלם ממפת העולם. אותה שעה, יתאים לה מאוד השם דוּמָה.
19. לְמה מתכוון כנראה הצופה באומרו ”אם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ, שובו אֵתָיוּ”?
19 הצופה מסיים את ההודעה הקצרה שבפיו במילים: ”אם תִּבְעָיוּן בְּעָיוּ [אם ברצונכם לשאול, שאלו], שובו אֵתָיוּ!” (ישעיהו כ״א:12) הקריאה ”שובו אֵתָיוּ [ובואו]!” מתייחסת כנראה לשרשרת האינסופית של ה’לילות’ הצפויים לאדום. ייתכן גם כי באומרו ”שובו” רומז הנביא שיהיו אדומים שירצו להימלט מדין האומה, להתחרט ו’לשוב’ ליהוה. מכל מקום, הצופה מזמין אותם לשאול שאלות נוספות.
20. מדוע יש למשא שבישעיהו כ״א:11, 12 משמעות רבה לעובדי יהוה בימינו?
20 לדברי המשא הקצרים הללו יש משמעות רבה לעם יהוה בימינו. e אנו מבינים כי האנושות נמצאת בעיצומו של לילה חשוך, שרויה בעיוורון רוחני ומתנכרת לאלוהים. הדבר יוביל להשמדת הסדר הנוכחי (רומים י״ג:12; קורינתים ב׳. ד׳:4). כל זיק של תקווה שהאדם יביא שלום וביטחון בחשכת הלילה הזה משול לדמדומי בוקר מתעתעים שלאחריהם חשיכה כבדה עוד יותר. אך שחר אמיתי עומד להפציע — השחר של שלטון המשיח על כדור־הארץ, שלטון שיימשך אלף שנים. אך כל עוד לילה, עלינו להישמע לדברי כיתת הצופה — לעמוד על המשמר מבחינה רוחנית ולהכריז באומץ שקץ הסדר המושחת הזה קרוב (תסלוניקים א׳. ה׳:6).
הלילה יורד על עֲרָב
21. (א) מהו משחק המילים ב”משא בַּעְרָב”? (ב) מי הן אורחות דְּדָנִים?
21 המשא האחרון של ישעיהו כ״א נקרא ”משא בַּעְרָב”, וכך הוא נפתח: ”משא בַּעְרָב: ביער בערב תלינו אורחות דְּדָנִים” (ישעיהו כ״א:13). מדובר כאן כנראה בארץ ערב, שכן המשא מופנה לכמה משבטי ערב. את המילה ”ערב”, שמשמעה ערבות מדבר, אפשר לקרוא גם כ”עֶרֶב”. יש סבורים כי יש כאן משחק מילים — עומד לרדת על עֲרָב עֶרֶב חשוך, עת מצוקה. בתחילת המשא מתוארת פעילות לילית של אורחות בני דְדָן, כשדְדָן הוא מן הגדולים שבשבטי ערב. השיירות עוברות בנתיבי המסחר הראשיים מנווה מדבר אחד למשנהו, ונושאות עימן תבלינים, פנינים ואוצרות אחרים. אך פה אנו רואים שהן נאלצות לרדת מן הנתיבים המוכרים וללון במסתור. מדוע?
22, 23. (א) איזה עול כבד יפול על כתפיהם של שבטי ערב, וכיצד זה ישפיע עליהם? (ב) מתי תתחולל צרה זו, ומי יחולל אותה?
22 ישעיהו מסביר: ”לקראת צָמֵא הֵתָיוּ מים. יושבי ארץ תֵּימָא, בלחמו קידמו נודד. כי מפני חרבות נדדו, מפני חרב נטושה, ומפני קשת דרוכה ומפני כובד מלחמה” (ישעיהו כ״א:14, 15). עול המלחמה הכבד יפול על כתפיהם של שבטי ערב. שבט תֵּימָא השוכן בנווה מדבר עתיר מים נאלץ לספק לפליטי המלחמה האומללים מים ולחם. מתי תתרחש צרה זו?
23 ישעיהו אומר: ”כי כה אמר אֲדֹנָי אלי: ’בעוד שנה כִּשְׁנֵי שָׂכִיר וכָלָה כל כבוד קֵדָר. ושאר מספר קשת גיבורי בני־קדר ימעטו, כי יהוה אלוהי ישראל דיבר’” (ישעיהו כ״א:16, 17). קֵדָר הוא שבט חשוב שלפעמים מסמל את ערב כולה. יהוה קובע כי מן הקשתים וגיבורי השבט תיוותר רק שארית. אך מתי? בדיוק ”בעוד [בתוך] שנה”, אפילו לא שנה ויום, כמו ששכיר מקפיד שלא לעבוד יותר ממכסת השעות שעליה הוא מקבל תשלום. לא ברור בדיוק איך התגשמו הדברים. את כיבוש ערב זוקפים לזכותם שני מלכי אשור — גם סרגון ה־2 וגם סנחריב. סביר להניח שאחד מן השניים באמת אחראי לכך ששבטי ערב הגאים הידלדלו במידה ניכרת כפי שנובא.
24. מניין לנו הביטחון שנבואת ישעיהו על ערב אכן התגשמה?
24 עם זאת, נוכל להיות בטוחים כי הנבואה התגשמה לפרטי פרטים. דברי הסיום של המשא הם שנותנים לכך תוקף רב: ”כי יהוה אלוהי ישראל דיבר”. לבני דורו של ישעיהו לא נראה הגיוני שבבל תפיל את אשור, ואחרי כן שבליל הוללות אחד אף היא תיפול. אולי גם לא נראה להם הגיוני שאדום החזקה תידום את דממת המוות או ששבטי ערב העשירים יתרוששו בעֶרֶב קשיים ומחסור. אך יהוה אומר שכך יהיה, וכך אכן היה. לנו מגלה יהוה שהמעצמה העולמית של דתות הכזב תהיה לאין. זו אינה אפשרות, אלא דבר ודאי. כי פי יהוה דיבר!
25. כיצד נוכל לחקות את דוגמת הצופה?
25 הבה ננהג אפוא כצופה. נעמוד על המשמר כאילו היינו מוצבים על מגדל תצפית גבוה, ונסרוק את האופק כדי לראות ולוּ רמז לסכנה מתקרבת. נחבור אל כיתת הצופה הנאמנה — שארית המשיחיים המשוחים שעודם עלי אדמות. נצטרף אליהם ונכריז באומץ את הנגלה לעינינו — את הראיות החותכות לכך שהמשיח שולט בשמים, שבקרוב יפציע השחר של שלטון המשיח בן אלף השנים על ארץ גן־עדנית ויביא סוף ללילה החשוך והארוך של בני האדם המתנכרים לאלוהים.
[הערות שוליים]
a אחד מכינוייו של כורש מלך פרס היה ”מלך אַנְשַן”, ואַנְשַן היתה מחוז או עיר בעילם. ייתכן שבני עמו של ישעיהו שחיו במאה השמינית לפה״ס לא הכירו את פרס, אך הם בהחלט ידעו מיהי עילם. זו אולי הסיבה שישעיהו נוקב בשם עילם ולא פרס.
b חוקרי מקרא רבים סבורים כי המילים ”מישחו מגן” רומזות על הנוהג הצבאי הקדום לסוך בשמן את המגינים שהיו עשויים עור כדי שחצי האויב יחליקו מהם. זה אומנם הסבר אפשרי, אך יש לציין כי בליל כיבוש בבל לא הספיקו הבבלים אפילו להשיב מלחמה, כל שכן לסוך בשמן את מגיניהם!
c נבואת ישעיהו על נפילת בבל כה מדויקת שיש מבקרי מקרא שהגו את התיאוריה כי הדברים נכתבו לאחר התרחשותם. אלא שהבלשן פ. דליץ׳ מציין כי השערה זו מיותרת אם מביאים בחשבון את האפשרות שנביא יכול לנבא מאורעות בהשראת אלוהים מאות שנים מראש.
d ראה ההתגלות — שיא התגשמותה קרוב! עמודים 164–169.
e ב־59 השנים הראשונות של חוברת המצפה התנוסס על שער החוברת הכתוב בישעיהו כ״א:11. פסוק זה היה גם הנושא של הדרשה האחרונה שכתב צ׳רלס ט. ראסל, נשיאה הראשון של חברת המצפה. (ראה תמונה בעמוד הקודם.)
[שאלות לימוד]
[תמונה בעמוד 219]
”אכול, שתֹה!”
[תמונה בעמוד 220]
הצופה ’קורא כאריה’
[תמונה בעמוד 222]
”אנוכי עומד תמיד יומם... ניצב כל הלילות”