פרק 119
ישוע — הדרך, האמת והחיים
-
ישוע הולך להכין מקום לתלמידיו
-
הוא מבטיח לשלוח לתלמידיו עוזר
-
האב גדול מישוע
ישוע עדיין נמצא בחדר העליון ביחד עם שליחיו לאחר סעודת הזיכרון, וכעת הוא מעודד אותם: ”אל יחרד לבבכם. גלו אמונה באלוהים וגלו אמונה גם בי” (יוחנן י״ג:36; י״ד:1).
ישוע נותן לשליחיו הנאמנים סיבה לא להיות מוטרדים מעזיבתו: ”בבית אבי יש מעונות רבים... ולאחר שאלך ואכין לכם מקום, אבוא שוב ואקח אתכם אל ביתי, כדי שגם אתם תהיו היכן שאהיה אני”. אך השליחים אינם תופסים שהוא מדבר על עלייתו השמיימה. תומא שואל: ”אדוננו, איננו יודעים לאן אתה הולך. כיצד נכיר את הדרך?” (יוחנן י״ד:2–5).
”אני הדרך והאמת והחיים”, משיב ישוע. רק מי שיקבל את ישוע ואת תורתו ויחקה את אורח חייו יוכל להיכנס אל ביתו השמימי של אביו. ישוע אומר: ”איש אינו בא אל האב אלא דרכי” (יוחנן י״ד:6).
פיליפוס מקשיב בתשומת לב לנאמר, והוא מבקש: ”אדוננו, הראה לנו את האב, ונסתפק בזה”. פיליפוס כנראה רוצה לראות התגלות כלשהי של אלוהים, בדומה לחזונות שקיבלו משה, אליהו וישעיהו. אבל לשליחים יש משהו טוב יותר מחזונות כאלה. ישוע מדגיש זאת בתשובתו: ”כל כך הרבה זמן אני אתכם, ועדיין אינך מכיר אותי, פיליפוס? מי שראה אותי ראה גם את האב”. ישוע משקף בצורה מושלמת את אישיותו של האב; לפיכך מי שמתרועע עמו ומתבונן בו, כמוהו כמי שראה את האב. כמובן, האב נעלה על הבן, שהרי ישוע מציין: ”את הדברים שאני אומר לכם אינני אומר מטעם עצמי” (יוחנן י״ד:8–10). השליחים יכולים לראות שישוע זוקף לזכות אביו את כל הדברים שהוא מלמד.
שליחיו של ישוע ראו אותו מחולל נפלאות ושמעו אותו מכריז את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים. כעת הוא אומר להם: ”המגלה אמונה בי, יעשה גם הוא את המעשים שאני עושה; ומעשים גדולים מאלה יעשה” (יוחנן י״ד:12). ישוע אינו מתכוון שהם יחוללו נסים גדולים יותר מאלה שהוא עשה. אך הם יבצעו את שירותם למשך זמן רב יותר ובאזור נרחב יותר ויבשרו להרבה יותר אנשים.
תלמידיו לא יהיו נטושים עקב עזיבתו, שכן הוא מבטיח: ”אם תבקשו דבר בשמי, אעשה זאת”. יתרה מזו, הוא אומר: ”אני אבקש מהאב והוא ייתן לכם עוזר נוסף שיהיה אתכם לעולם — את רוח האמת” (יוחנן י״ד:14, 16, 17). הוא מבטיח להם שהם יקבלו את רוח הקודש, את העוזר הנוסף. הדבר קורה בחג השבועות.
”עוד מעט”, אומר ישוע, ”והעולם לא יוסיף לראותני, אבל אתם תראו אותי, כי אני חי ואתם תחיו” (יוחנן י״ד:19). ישוע ילבש גוף אדם ויתגלה אליהם אחרי תחייתו, וכמו כן בבוא העת הוא יקים אותם לתחייה כדי שיהיו אתו בשמיים כיצורים רוחניים.
כעת מציין ישוע עובדה פשוטה: ”המקבל את מצוותיי ושומר אותן, הוא האוהב אותי. והאוהב אותי אבי יאהב אותו, ואני אוֹהַב אותו ואתגלה בפניו”. בתגובה שואל השליח יהודה, המכונה גם תַדַּי: ”אדוננו, מדוע אתה מתכוון להתגלות בפנינו ולא בפני העולם?” ישוע משיב: ”מי שאוהב אותי ישמור את דבריי ואבי יאהב אותו... מי שאינו אוהב אותי אינו שומר את דבריי” (יוחנן י״ד:21–24). בניגוד לתלמידיו, העולם אינו מכיר בכך שישוע הוא הדרך, האמת והחיים.
ישוע עומד ללכת. אם כן, כיצד יצליחו תלמידיו לזכור את כל מה שלימד אותם? הוא מסביר: ”העוזר, רוח הקודש אשר האב ישלח בשמי, הוא ילמד אתכם הכול ויזכיר לכם את כל מה שאמרתי לכם”. השליחים כבר היו עדים לעוצמת פעולתה של רוח הקודש, ולכן הבטחה זו מנחמת אותם. ישוע מוסיף: ”אני משאיר לכם שלום; את שלומי אני נותן לכם... אל יחרד לבבכם ואל תפחדו” (יוחנן י״ד:26, 27). אם כן, לתלמידים אין שום סיבה לחרוד — הם יזכו להדרכה ולהגנה מאביו של ישוע.
בקרוב הם יהיו עדים להגנתו של אלוהים. ישוע אומר: ”הנה בא שר העולם הזה. אין לו אחיזה בי” (יוחנן י״ד:30). השטן הצליח להיכנס ביהודה ו’לאחוז’ או לשלוט בו. אך בישוע אין כל חולשה או חטא שהשטן יכול לנצל כדי לגרום לו להפנות עורף לאלוהים. בנוסף, השטן לא יצליח להשאיר את ישוע קשור בכבלי המוות. מדוע? ישוע מציין: ”עושה אני כפי שציווה עליי האב”. הוא סמוך ובטוח שאביו יקים אותו לתחייה (יוחנן י״ד:31).