פרק 27
ישוע קורא למתי ללכת אחריו
מתי ט׳:9–13 מרקוס ב׳:13–17 לוקס ה׳:27–32
-
ישוע קורא למתי המוכס
-
המשיח מתרועע עם חוטאים כדי לעזור להם
לאחר שישוע מרפא את המשותק הוא נשאר לזמן קצר באזור כפר נחום שליד הכינרת. שוב נוהרים אליו המוני אנשים, והוא מתחיל ללמד אותם. בלכתו משם הוא רואה את מתי, הנקרא גם לוי, יושב בבית המכס. ישוע מושיט לו הזמנה נפלאה: ”לך אחריי” (מתי ט׳:9).
סביר להניח שמתי כבר נחשף במידה מסוימת לדברים שלימד ישוע ולנסים שחולל באזור — כפי שהיה נכון לגבי פטרוס, אנדרי, יעקב ויוחנן. בדומה לארבעת התלמידים, גם מתי נענה מייד. הוא מתאר זאת בספר הבשורה שלו, ואומר: ”הוא [מתי עצמו] קם והלך” אחרי ישוע (מתי ט׳:9). לפיכך מתי עוזב את עבודתו כמוכס והופך לתלמידו של ישוע.
בשלב מאוחר יותר, אולי כדי לבטא את הערכתו לקריאה המיוחדת שקיבל מאת ישוע, עורך מתי סעודה גדולה בביתו. מי עוד מוזמנים מלבד ישוע ותלמידיו? ובכן, מספר מוכסים, עמיתים לשעבר של מתי, נוכחים גם הם בסעודה. הם גובים מסים עבור הרשויות הרומיות השנואות, כולל מסים מאוניות המגיעות לנמל, משיירות העוברות בדרכים הראשיות ומסים על מוצרים מיובאים. מה יחסם של היהודים ככלל לאותם מוכסים? הם מתעבים אותם משום שהמוכסים בדרך כלל מרמים וגובים מס הגבוה משיעור המס הרגיל. בסעודה נמצאים גם ’חוטאים’, אנשים הידועים כמי שעושים מעשים פסולים (לוקס ז׳:37–39).
כאשר הפרושים הצדקנים שנוכחים במקום מבחינים שישוע סועד עם אנשים כאלה, הם שואלים את תלמידיו: ”מדוע אוכל מורכם עם מוכסים וחוטאים?” (מתי ט׳:11) ישוע שומע אותם ומשיב: ”לא הבריאים זקוקים לרופא, אלא החולים. לכו אפוא ולִמדו מה משמע: ’ברחמים חפץ אני ולא בזבח’. הן לא באתי לקרוא לַצדיקים כי אם לַחוטאים” (מתי ט׳:12, 13; הושע ו׳:6). הפרושים אומנם אינם קוראים לישוע בכנות ’מורה’, אך הם בהחלט יכולים ללמוד ממנו דבר או שניים באשר לְמה שטוב וישר.
ככל הנראה הזמין מתי מוכסים וחוטאים לביתו כדי שיוכלו להקשיב להוראתו של ישוע ולזכות למרפא רוחני, ”שכן רבים מהם הפכו לתלמידיו” (מרקוס ב׳:15). ישוע רוצה לעזור להם לכונן יחסים תקינים עם אלוהים. לעומת הפרושים הצדקנים, ישוע אינו מתעב אותם. הוא נמלא חמלה ורחמים כלפיהם; הוא יכול להיות רופא רוחני לכל מי שחולים מבחינה רוחנית.
ישוע נוהג ברחמים כלפי המוכסים והחוטאים, לא משום שהוא מתעלם מחטאיהם, אלא כדי להפגין כלפיהם את הרוך והאהבה שגילה גם כלפי מי שסבלו ממחלות פיזיות. זכור לדוגמה כיצד נגע במצורע מתוך חמלה ואמר לו: ”רוצה אני. היטהר” (מתי ח׳:3). מן הראוי שגם אנחנו נטפח את אותה גישה ונושיט ברחמים עזרה למי ששרוי בצורך, במיוחד מבחינה רוחנית.