פרק 50
מקבלים הכשרה לבשר חרף רדיפות
מתי י׳:16 עד י״א:1 מרקוס ו׳:12, 13 לוקס ט׳:6
-
ישוע מכשיר את שליחיו ושולח אותם
ישוע נותן לשליחיו הנחיות מעולות לגבי ביצוע פעילות ההטפה לפני שהם יוצאים לבשר בזוגות. אך הוא אינו מסתפק בכך. הוא מזהיר אותם מפני מתנגדים: ”הנני שולח אתכם ככבשים בין זאבים... היזהרו מבני אדם, כי ימסרו אתכם לבתי דין וילקו אתכם בבתי הכנסת שלהם. לפני מושלים ומלכים תובאו בגללי” (מתי י׳:16–18).
כן, תלמידיו של ישוע עלולים להיתקל ברדיפות קשות. אך הוא מרגיע אותם בהבטחה הבאה: ”כאשר ימסרו אתכם, אל תדאגו שמא לא תדעו איך לדבר ומה לומר, כי באותה שעה יינתנו לכם המילים שיהיה עליכם לומר, שכן לא רק אתם תדברו, אלא רוח אביכם תדבר באמצעותכם”. ישוע ממשיך: ”אח ימסור את אחיו למוות ואב ימסור את בנו; ילדים יקומו נגד הוריהם ויביאו למותם. ותהיו שנואים על הכול בגלל שמי, אבל המחזיק מעמד עד הקץ הוא ייוושע” (מתי י׳:19–22).
בשל חשיבותה העליונה של פעילות ההטפה, ישוע מדגיש לתלמידיו את הצורך להיות זהירים כדי שיוכלו להמשיך לבצע אותה. הוא אומר: ”כאשר ירדפו אתכם בעיר אחת, נוסו לעיר אחרת; אמן אומר אני לכם: לא תספיקו לעבור בכל ערי ישראל עד שיבוא בן האדם” (מתי י׳:23).
אילו הוראות, אזהרות ודברי עידוד מצוינים נותן ישוע ל־12 שליחיו! אך ניתן להבין שדבריו מיועדים גם למי שישתתפו בפעילות הבישור לאחר מותו ותחייתו. מסקנה זו ניכרת מן ההצהרה שתלמידיו יהיו ”שנואים על הכול”, ולא רק על מי שהשליחים נשלחים לבשר להם. יתר על כן, לא כתוב שהשליחים הובאו בפני מושלים ומלכים במהלך מסע הטפה קצר זה בגליל, וגם לא מוזכר שהם נמסרו למוות על־ידי קרובי משפחה.
ברור אפוא שהדברים שאומר ישוע לשליחיו קשורים לעתיד. תן דעתך להצהרה שתלמידיו לא יספיקו להשלים את סבב ההטפה שלהם ”עד שיבוא בן האדם”. ישוע מציין בזאת שתלמידיו לא יסיימו את פעילות ההכרזה על מלכות אלוהים לפני שהמלך המפואר ישוע המשיח יבוא בתור השופט מטעם אלוהים.
בעת ביצוע מלאכת ההטפה אל לשליחים להיות מופתעים כאשר ייתקלו בהתנגדות, שכן ישוע אומר: ”תלמיד אינו גדול ממורהו, ועבד אינו גדול מאדונו”. הנקודה שמסביר ישוע ברורה. הוא עצמו נתקל ביחס עוין וברדיפות משום שהוא מבשר על מלכות אלוהים, וגם הם יתנסו בכך. אך ישוע אומר להם: ”אל תפחדו ממי שיכולים להרוג את הגוף ואינם יכולים להרוג את הנפש; יראו מזה אשר יכול לגרום הן לאובדן הנפש והן לאובדן הגוף בגיהינום” (מתי י׳:24, 28).
ישוע הציב בכך דוגמה ומופת. הוא גילה אומץ לב והעדיף למות מאשר להתפשר על נאמנותו לאל רב־הכוח, יהוה. רק האל הכול יכול מסוגל לגרום לאובדן ’נפשו’ של האדם (אובדן תקוותו לחיים בעתיד) או להקים אותו לתחייה ולהעניק לו חיי נצח. עד כמה ודאי מעודד הדבר עבור השליחים!
ישוע ממחיש את דאגתו האוהבת של אלוהים לתלמידיו בעזרת הדוגמה הבאה: ”האם לא נמכרים שני דרורים במטבע קטן אחד? אך אף לא אחד מהם ייפול ארצה ללא ידיעת אביכם... לכן אל תפחדו: יקרים אתם מציפורי דרור רבות” (מתי י׳:29, 31).
המסר שמכריזים תלמידי ישוע יפלג משפחות; כמה מבני המשפחה יקבלו אותו וכמה מהם ידחו אותו. ”אל תחשבו שבאתי להשכין שלום על הארץ”, מסביר ישוע. כן, דרוש אומץ מצד בן משפחה לקבל את האמת המקראית. ”מי שאוהב את אביו או את אמו יותר מאשר אותי אינו ראוי לי”, מציין ישוע, ”ומי שאוהב את בנו או את בתו יותר מאשר אותי אינו ראוי לי” (מתי י׳:34, 37).
אך יהיו שיקבלו את תלמידיו במאור פנים. הוא אומר: ”כל הנותן לאחד מן הקטנים האלה ולוּ רק כוס מים קרים על שום היותו תלמיד, אמן אומר אני לכם: לא יאבד לו שכרו” (מתי י׳:42).
כעת השליחים מצוידים בהוראות, באזהרות ובדברי העידוד שנתן להם ישוע, והם יוצאים והולכים ”בכל רחבי האזור מכפר לכפר, כשהם מכריזים את הבשורה הטובה ומרפאים בכל מקום” (לוקס ט׳:6).