טרי ריינולדס | סיפור חיים
יהוה עזר לי לתת לו את מיטבי
כשהייתי בן 14, אח מבוגר ורוחני ששמו ססיל נתן לי את המקרא שלו. היה זה המקרא האישי שלו, רווי הערות לימוד שרשם בשולי הדפים. ’איזו מתנה נפלאה!’ אמרתי בליבי.
ססיל היה אח עניו שבאמת דאג לאחרים. דוגמתו האישית, ודוגמתם של אימי ושל אחים ואחיות נאמנים בקהילה, הפיחו בי ”את הרצון... לפעול” ולתת ליהוה את מיטבי (פיליפים ב׳:13). הרשו לי לספר לכם את סיפור חיי.
נדבקתי בהתלהבותה של אימי
נולדתי ב־1943. הוריי חיו בחווה הסמוכה לעיר החוף בונדברג, באזור בקווינסלנד, אוסטרליה, שבו גידלו קני סוכר. בערבי שבת נהגו המקומיים לרדת לעיר כדי להתרועע ולהנעים את זמנם. באחד הערבים הללו, ב־1939, פגשו הוריי שני חלוצים (עדי־יהוה המקדישים חלק ניכר מזמנם להוראת המקרא) ששוחחו איתם על המקרא. הדברים ששמעו הוריי נגעו לליבם, ועם הזמן הם הפכו לעדי־יהוה. מכאן שאחותי ג׳ין ואני גדלנו בבית משיחי וחונכנו על־פי עקרונות המקרא. אולם זמן לא רב לאחר מכן פקדה אותנו טרגדיה. אבי נפל במדרגות הבית ונהרג. הייתי רק בן שבע, ומותו זעזע אותי עמוקות. אני זוכר את אבי כאדם חרוץ ובעל חוש הומור בריא. אני כל כך מצפה ליום שבו ניפגש בתחיית המתים ואוכל להכירו טוב יותר! (מעשי השליחים כ״ד:15).
אימי גידלה את שנינו בחום ואהבה, והייתה סבירה ולא נוקשה מדי. היא אפשרה לי ולאחותי להביע את עצמנו והתחשבה ברצונותינו ובהעדפותינו. אבל בכל הנוגע לעקרונות המקרא ועבודת יהוה, לא היה כלל מקום לפשרות. גי׳ן ואני נכחנו בקביעות בכל האסיפות ולא התראינו עם חברים שלא שירתו את יהוה מחוץ לכותלי בית־הספר (קורינתים א׳. ט״ו:33). במבט לאחור, אני מעריך מאוד את עמדתה הנחושה.
בנוסף, אימי הייתה מבשרת נלהבת, ולעיתים קרובות אף שירתה כחלוצת חופשה (כך נקראו בעבר החלוצים העוזרים). אני זוכר שהיא נהגה לבקר בקביעות מעל 50 משפחות ולמסור להן עותקים של כתבי העת המצפה ועורו! גם כאשר הייתה קשישה וחלשה לא דעך בה הרצון לדאוג לאלו שרצו ללמוד על יהוה. אהבתה לזולת, ובייחוד לילדיה, גרמה לנו לאהוב אותה עוד יותר ולעשות כל מאמץ להיות כמוה. בשנת 1958, בגיל 14, הקדשתי את חיי ליהוה ונטבלתי.
חברים טובים דוחפים אותי קדימה
זמן קצר לאחר טבילתי נטבל גם רודולף, אח מקהילתנו בשנות ה־20 לחייו שהיגר מגרמניה. בבוקרי שבת נהגנו שנינו לבשר לאנשים שישבו ברכבם בזמן שבני משפחתם ערכו קניות.
רודולף היה אח נלהב, והוא הציע לי שנשרת יחדיו כחלוצי חופשה במהלך חופשות בית־הספר. באחת החופשות, בישרנו יחד שישה שבועות בגלאדסטון, עיר הנמצאת כ־190 ק״מ צפונית לבונדברג. רודולף היה כמו אח בשבילי ונהנינו מאוד להיות חלוצי חופשה יחד. תקופה זו הציתה בי את השאיפה להיות חלוץ רגיל. כשהייתי בן 16 מימשתי את מטרתי, והחלטתי להפוך את השירות המורחב לקריירה שלי.
משימתי הראשונה הייתה מאקאי, עיר חוף צפונית לבונדברג, לא רחוק משונית המחסום הגדולה — שונית האלמוגים הגדולה ביותר בעולם. שנה לאחר מכן התמניתי לשרת כחלוץ מיוחד a באאוטבק האוסטרלי, אזור מדברי המאוכלס בדלילות. שותפי לחלוציות היה אח משוח בשם בנט (בן) בריקל, אשר היה מבוגר ממני ב־30 שנה. b הייתה זו זכות אדירה לבשר עם חלוץ ותיק כמוהו, שהיה ידוע כחלוץ שבחלוצים!
השטח שלנו בצפון־מערב קווינסלנד היה באזור המפרץ (Gulf Country), הגובל במפרץ קרפנטאריה. בתקופה ההיא בן ואני היינו העדים היחידים באזור, ולפעמים נאלצנו לנסוע במשך שעות על מנת להגיע ממשק למשק. במהלך הנסיעות הארוכות והמאובקות בן סיפר לי על חוויות שהיו לו בשירות בשנים עברו, בין היתר על בישור באמצעות רכבי כריזה c במלחמת העולם השנייה כאשר פעילותם של עדי־יהוה הייתה מחוץ לחוק באוסטרליה.
מדי ערב, בתום השירות, היינו מוצאים מקום מתאים לצד הכביש כדי להעביר שם את הלילה. d היינו מקוששים עצים ומדליקים מדורה כדי להכין את ארוחת הערב, ולבסוף נשכבנו לישון על ”מיטה” שהייתה מורכבת מיריעה עמידה במים, כרית ושמיכות. לעולם לא אשכח את תחושת ההתפעלות עוצרת הנשימה שמילאה אותי בכל פעם שנשאתי עיניי מעלה והבטתי בשמיים זרועי הכוכבים במלוא הדרם, נקיים מאור מלאכותי.
בשטח שומם כמו האאוטבק האוסטרלי, תקלות מכאניות עלולות להיות מסוכנות מאוד. באחת הפעמים ציריית הרכב שלנו נשברה במהלך הנסיעה. זה היה יום חם במיוחד, ולא היו לנו מספיק מים. בן נסע לעיר קלונקורי כדי להשיג צירייה חדשה, ואני נשארתי להמתין לו ברכב כמעט שלושה ימים. מפעם לפעם חלפו כמה רכבים, וחלק מהנהגים נתנו לי קצת מים. אחד מהם גם נתן לי ספר מרופט. ”קרא את זה, חבר”, הוא אמר. ”אולי זה יעזור לך”. להפתעתי הרבה הספר, שלא יצא מטעם הארגון שלנו, עסק בקורותיהם של עדי־יהוה במחנות הריכוז תחת השלטון הנאצי!
בן היה שותפי לחלוציות במשך כשנה. הדבר האחרון שאמר לי לפני שנפרדו דרכינו היה: ”המשך להיאבק, אחי היקר”. מסירותו של בן לאלוהים והתלהבותו חיזקו את נחישותי להמשיך בשירות המורחב.
התחנה הבאה: גלעד — ומשם לטייוון
אחרי חלוציות של מספר שנים באאוטבק האוסטרלי התבקשתי לשרת כמשגיח נפה, כלומר לבקר מדי שבוע קהילה או קבוצה מרוחקת אחרת בנפה ולשהות במחיצתן במשך כשבוע. במשך השנים שירתי בארבע נפות שונות, שכללו קהילות בקווינסלנד ובניו סאות׳ ויילס. ואז בשנת 1971 נפלה בחלקי זכות בלתי צפויה — הוזמנתי ללמוד בכיתה ה־51 של גלעד, בית־הספר לשליחים של עדי־יהוה בניו יורק. חמישה חודשים של לימודים אינטנסיביים ובילוי זמן בחברת המורים והתלמידים הכינו אותי כראוי לקראת המשימה הבאה שלי: שליח בטייוון.
תשעה מבני כיתתי נשלחו לשרת בטייוון, אחד מהם היה איאן בראון, אח מניו זילנד, שהפך לשותפי לשירות. לא ידענו דבר או חצי דבר על טייוון, ועד שלא פתחנו אטלס גם לא ידענו היכן היא נמצאת.
אני לא יכול לחשוב על ניגוד גדול יותר מאשר זה שבין האאוטבק בקווינסלנד ובין טייוון! הקושי העיקרי הראשון שלנו היה ללמוד סינית. במשך תקופה די ארוכה לא הצלחנו להבין את מה שנאמר באסיפות, והיה לנו קשה להפיק תועלת מהעידוד הרוחני הרב שהן מספקות. בנוסף, לא יכולתי לתקשר היטב עם האחים והאחיות. המצב הזה עזר לאיאן ולי להעריך עוד יותר את ההכשרה היקרה והידע העשיר שרכשנו בגלעד. דבר נוסף שעזר לנו לא לוותר היה לימוד אישי קבוע ותפילות עמוקות. אף שלא היה לנו קל לנהל שיחות עם האחים והאחיות המקומיים, התעודדנו מאוד מהאהבה שלהם כלפינו וכלפי יהוה.
לומדים סינית
כשהגענו לטייוון, נשלחנו כולנו לקורס מזורז בסינית. המורה שלנו הייתה קתלין לוגן, e אחות אוסטרלית בוגרת הכיתה ה־25 של גלעד. השקענו את כל כולנו בלימודים, וכמו שהורו לנו, ניסינו ליישם בשטח את מה שלמדנו מהר ככל האפשר. לקראת היום הראשון שלנו בשירות, איאן ואני למדנו בעל־פה כמה משפטי פתיחה קצרים. בדרך אל השטח ניסינו להחליט מי מאיתנו ידפוק בדלת הראשונה. ניצלתי את עובדת היותי המבוגר מבין שנינו וביקשתי ממנו להיות הראשון. את הדלת פתח לנו גבר סיני בעל מראה מכובד. איאן החל לדבר סינית מתובלת באנגלית, והאיש הקשיב לו בסבלנות רבה. ואז, לתדהמתנו, הוא שאל מה רצוננו באנגלית רהוטה! שוחחנו זמן מה, ובסוף השיחה הוא עודד אותנו להמשיך ללמוד סינית. מילותיו האדיבות נטעו בנו את הביטחון והרצון ’להמשיך להיאבק’, כפי שבן נהג לומר לי.
השטח שלנו כלל חלק ניכר מעיר הבירה טייפה. אפשר לומר שמדובר היה בשטח די בתולי מפני שהתגוררו בו מעט מאוד אחים, אך לא היה בכך כדי להרתיע אותנו. איאן ואני הפשלנו שרוולים וניגשנו מייד למלאכה. באותם ימים חילקנו מאות כתבי עת מדי חודש, אך האמת היא שחלק מהאנשים לקחו אותם רק כדי להבין מי אנחנו ומה אנו מנסים לומר! עם זאת, עשינו את מיטבנו בהפצת זרעי האמת בביטחון מלא שחלק מאותם זרעים יכו שורש בכמה לבבות כנים.
שותפה חדשה לשירות ולחיים
במהלך שירותי התיידדתי עם אחות מקומית בשם ווֶן־הֻווָא. היא אהבה את האמת ורצתה לעזור לבני עמה להכיר את המסר המקראי ולהפיק ממנו תועלת. היא עזרה לשליחים רבים, ואני ביניהם, לשפר את הסינית שלהם. התאהבתי באחות המוכשרת הזו ונשאתי אותה לאישה בשנת 1974.
וון־הווא סייעה לנו השליחים להיות יעילים יותר בשירות. היא עזרה לנו להבין את המנהגים של הטייוונים ואת דרך חשיבתם, וכך לשלוט טוב יותר בשפה. היא תיקנה את דברי הפתיחה שלנו כך שיתאימו יותר לשטח המקומי, אשר כלל בעיקר בודהיסטים וטאואיסטים. פולחן האבות היה נפוץ מאוד, ואנשים רבים מעולם לא קראו במקרא ואף לא ראו עותק שלו מימיהם. לכן כשפנינו לאנשים בשירות התמקדנו בבורא — בכך ששמו יהוה ושיש לנו סיבות מוצקות להאמין בקיומו. לדוגמה, כשחקלאי או דייג אמרו לנו ”אנחנו תלויים בשמיים כדי להשיג מזון”, היינו משיבים להם בשאלה: ”אבל מי מספק לנו את כל המזון הזה? האם זה לא האל הכול יכול אשר ברא את הכול ושאותו ראוי לעבוד?”
עם חלוף הזמן אכן ראינו פרי בעמלנו, וזרעי האמת נחתו על אדמה טובה ונבטו בלבבות רבים. חלק מתלמידי המקרא השקיעו מאמצים רבים כדי לעקור מליבם אמונות כוזבות וכדי להיפטר ממנהגים לא־מקראיים שהיו חלק בלתי נפרד מחייהם. בעזרתם של השליחים והמבשרים המקומיים עלה בידם לעשות זאת, וחייהם השתפרו באופן משמעותי (יוחנן ח׳:32). יותר ויותר אחים קיבלו עם הזמן תפקידי אחריות בקהילה, ומספר לא מבוטל של אחים ואחיות הצטרפו לשירות המורחב, כולל בסניף המקומי, הנקרא גם בית־אל.
בשנת 1976 הוזמנתי להיות חלק מוועד הסניף של טייוון, בעודי ממשיך לשרת כשליח שטח. ב־1981 וון־הווא ואני נקראנו לבית־אל, שם המשכתי לשרת בוועד הסניף במשך שנים רבות. חלפו כבר למעלה מ־60 שנה מאז צעדיי הראשונים בשירות המורחב. 50 מתוכן בטייוון, וכמעט מספר דומה של שנים עם אשתי היקרה. שותפי הקודם וחברי הטוב, איאן בראון, נשאר בטייוון והמשיך לשרת בשירות המורחב עד מותו ב־2013.
וון־הווא ואני משרתים עד היום בקהילה דוברת סינית וממשיכים למלא את חיינו בעבודה בבית־אל ובשירות השדה לצד קהילתנו. אנו מודים ליהוה על כל הזכויות הנפלאות האלה. יהוה הוא זה שנתן לי את הרצון והמרץ לשרת אותו בכל ליבי כשהייתי ילד, והוא ממשיך לתת זאת לוון־הווא ולי גם כיום, בערוב ימינו.
a חלוץ מיוחד הוא עד־יהוה שהתנדב להישלח על־ידי הסניף המקומי לאזור שיש בו צורך במורי מקרא.
b סיפור חייו של בנט בריקל פורסם בהוצאת המצפה של 1 בספטמבר 1972 (אנג׳).
c מכוניות כריזה עם רמקול חיצוני שהשמיע את מסר המלכות למרחקים.
d כדי לראות איך אחינו מבשרים ב”אזור המפרץ” באוסטרליה, צפה בסרטון בישור בשטחים מבודדים — אוסטרליה.
e סיפור חייהם של הארווי וקתלין לוגן פורסם בהוצאת המצפה של ינואר 2021.