‏”זמן קצר לאחר מותו של אבי, בעלי אמר לי שהוא בקשר עם אישה אחרת”, מספרת ג’נט. ”לא עבר הרבה זמן והוא רוקן את הארון שלו ועזב אותי ואת שני ילדינו ללא התראה נוספת ובלי להיפרד”. ג’נט מצאה עבודה, אך היא לא הרוויחה מספיק כדי להמשיך להתגורר באותו הבית. אבל בעיותיה לא הסתכמו בקשיים כלכליים. ”כמעט קרסתי מכובד המחויבויות החדשות שהייתי צריכה למלא לבדי”, היא מספרת. ”היו לי רגשי אשמה על כך שלא יכולתי לתת לילדים שלי את מה שהורים אחרים נותנים לילדיהם. גם היום מטרידה אותי המחשבה כיצד אני וילדיי מצטיירים בעיני אחרים. האם הם שואלים את עצמם אם עשיתי כל שביכולתי כדי לשמור על נישואיי?”‏

התפילות מסייעות לג’נט לשלוט ברגשותיה ולחזק את יחסיה עם אלוהים. ”שעות הלילה הן הקשות ביותר, כשהכול מסביב כל כך שקט והמחשבות המטרידות שלי כל כך רועשות. תפילות וקריאה במקרא עוזרות לי להירדם. אחד הקטעים האהובים עליי הוא פיליפים ד’:6, 7‏, שם כתוב: ’אל תהיו מודאגים לגבי שום דבר, אלא בכל דבר הציגו את בקשותיכם לאלוהים בתפילה ובתחנונים בליווי הודיה; ושלום אלוהים הנשגב מכל בינה ישמור על לבבכם ועל שכלכם’. במשך לילות רבים התפללתי תפילות ארוכות והרגשתי שיהוה נותן לי שלווה פנימית ונחמה”.‏

דבריו המעודדים של ישוע בדרשת ההר באשר לתפילה יכולים לסייע לנו להתמודד עם דאגות מכל הסוגים: ”יודע אלוהים אביכם מה הם צורכיכם עוד בטרם תבקשו ממנו” (‏מתי ו’:8‏). אין ספק שעלינו לבקש מאלוהים את עזרתו. התפילה היא הדרך העיקרית ’לקרוב לאלוהים’. מה תהיה התוצאה אם נעשה כן? ’הוא יקרב אלינו’ (‏יעקב ד’:8‏).‏

מטרת התפילה היא לא רק לגרום לנו לחוש הקלה בעקבות כך שביטאנו את דאגותינו. טמון בה הרבה  מעבר לכך. יהוה, האל ה”שומע תפילה”, גם פועל למען מי שפונים אליו באמונה (‏תהלים ס”ה:3‏). זו הסיבה שישוע לימד את תלמידיו ”להתפלל תמיד ולא לומר נואש” (‏לוקס י”ח:1‏). עלינו להתמיד לבקש את הדרכתו ועזרתו של אלוהים ולהיות בטוחים שהוא יגמול לנו על אמונתנו. אין לנו שום סיבה להטיל ספק בכך שהוא רוצה ויכול לעזור לנו. אם ’נתפלל בכל עת’ בביטחון כזה, נוכיח שיש לנו אמונה אמיתית (‏תסלוניקים א’. ה’:17‏).‏

מהי אמונה אמיתית? כדי לרכוש אמונה, על האדם ’להכיר’ את אלוהים כאישיות (‏יוחנן י”ז:3‏). לשם כך עלינו תחילה ללמוד על מחשבותיו של אלוהים באמצעות המקרא. במהלך הלימוד נבין שהוא שם לב לכל אחד מאתנו וחפץ לעזור לנו. אולם אמונה אמיתית אינה כרוכה רק ברכישת ידע על אלוהים. היא כרוכה גם ברקימת ידידות עמו ורחישת כבוד עמוק כלפיו. בדומה ליחסי חברות בין בני אדם, ידידות כזו אינה נוצרת בן לילה. אמונתנו ’מוסיפה לגדול’ ככל שאנו לומדים דברים נוספים על אלוהים, מתמידים לעשות ”את הרצוי בעיניו” ומתנסים בעזרה שהוא מושיט לנו (‏קורינתים ב’. י’:15;‏ יוחנן ח’:29‏). אמונה כזו מסייעת לג’נט להתמודד עם דאגותיה.‏

‏”אמונתי התחזקה מאוד כשראיתי את הכוונתו של יהוה בכל צעד לאורך הדרך”, אומרת ג’נט. ”פעמים רבות חווינו אי־צדק, והיה נראה לנו בלתי אפשרי להתמודד עם המצב. התפללנו הרבה ויהוה תמיד מצא עבורנו פתרונות שלא הייתי מצליחה לחשוב עליהם בכוחות עצמי. בכל פעם שאני מודה לאלוהים, זה מזכיר לי את הדברים הרבים שהוא עשה עבורי. הוא תמיד בא לעזרתנו בזמן המתאים, ולרוב בדיוק ברגע הנכון. הוא גם בירך אותי בחברים אמיתיים המשרתים את אלוהים בנאמנות. הם תמיד נמצאים לצדי ונותנים דוגמה טובה לילדיי”.‏ *

‏”אני מבינה למה יהוה אומר במלאכי ב’:16 שהוא שונא גירושין. עבור הצד החף מאשמה, זוהי הבגידה הנוראה מכול. כבר עברו הרבה שנים מאז שבעלי עזב, אבל לפעמים אני עדיין חשה ריקנות. בזמנים כאלה אני מנסה לעזור למישהו אחר, וזה תמיד עוזר גם לי”. כך ג’נט מיישמת את עצת המקרא שלא להתרחק מחברת אחרים, ודאגותיה פוחתות * (‏משלי י”ח:1‏).‏

‏”הנחמה הכי גדולה שלי”, אומרת ג’נט, ”היא הידיעה שאלוהים הוא ’אבי יתומים ודיין אלמנות’. הוא לעולם לא ינטוש אותנו כפי שעשה בעלי” (‏תהלים ס”ח:6‏). ג’נט יודעת שאלוהים אינו מנסה אותנו ”בדברים רעים”. אדרבה, הוא מעניק חוכמה ”לַכול בנדיבות” ונותן לנו ”כוח שהוא מעבר לכוח אנושי רגיל” כדי לסייע לנו להתמודד עם דאגותינו (‏יעקב א’:5,‏ 13;‏ קורינתים ב’. ד’:7‏).‏

אולם מה נוכל לעשות אם מתעוררות בנו דאגות לנוכח סכנות המאיימות על חיינו?‏