יוסף פסע לאורך המסדרון האפל, נוטף זיעה מעמלו בחום המחניק. השמש היוקדת קפחה על כותלי בית הסוהר המצרי והפכה אותו לכבשן לוהט. הוא הכיר כל לבנה וכל סדק בקיר. בית הסוהר הפך עתה לכל עולמו. יוסף אומנם זכה למעמד מכובד בקרב שאר האסירים, אך הוא עדיין היה אסיר ותו לא.‏

יוסף שקע תכופות במחשבות על חייו בחברון, היכן שרעה את עדרי אביו בין הגבעות וההרים הסלעיים. הוא היה כבן 17 כשיעקב אביו שלח אותו למשימה הרחק מביתו. אך החירות שהייתה לו בנעוריו הפכה כעת לזיכרון רחוק. אחיו אחוזי הקנאה זממו להרגו אך לבסוף מכרו אותו לעבדות. הוא הורד מצרימה ועבד בביתו של פוטיפר, סריס מצרי. יוסף זכה לאמונו של אדונו עד אשר אשת פוטיפר טפלה עליו אשמת אונס, ובעקבות זאת הוא הושלך לבית הסוהר * (‏בראשית, פרקים ל”ז,‏ ל”ט‏).‏

בשלב זה בחייו היה יוסף כבר בן 28. מאז הורד מצרימה חלפו כעשר שנים, שבחלקן היה עבד ובחלקן אסיר. חייו לא התפתחו כפי שציפה, וזאת בלשון המעטה. האם יֵצא אי פעם לחופשי? האם ישוב לראות את אביו היקר הבא בימים ואת בנימין, אחיו הקטן והאהוב? כמה זמן עוד יישאר במקום הנורא הזה?‏

האם פעם חשת כפי שחש יוסף? לעיתים החיים מתפתחים בצורה שונה לחלוטין מכפי שקיווינו בצעירותנו. לפעמים מצבים מעיקים מתארכים עד אין קץ, ואנו מתקשים לראות את דרך המוצא או לאזור כוח כדי להחזיק מעמד. הבה נראה מה נוכל ללמוד מאמונתו של יוסף.‏

יוסף ידע שיהוה אלוהיו לא שכח אותו, וידיעה זו עזרה לו להחזיק מעמד. גם כאן, בבית סוהר בארץ זרה, מצא יהוה דרכים לברך אותו. אנו קוראים: ”ויהי יהוה את יוסף ויט אליו חסד וייתן חנו בעיני שר בית הסוהר” (‏בראשית ל”ט:21–23‏). יוסף המשיך לעבוד בחריצות, וכך נתן לאלוהיו סיבות לברכו. עד כמה התנחם לדעת שיהוה תמיד לצדו!‏

האם יהוה ירשה שהוא יישאר לעד בבית הסוהר? יוסף לא ידע את התשובה, אך הוא ודאי הרבה להתפלל על כך לאלוהיו. כפי שלא אחת קורה, גם הפעם הגיעה התשובה בדרך בלתי צפויה לחלוטין. יום אחד הגיעו לבית הסוהר שני אסירים חדשים. הרוחות רחשו. היו אלה שני שרים מקרב עוזריו האישיים של פרעה — שר האופים ושר המשקים (‏בראשית מ’:1–3‏).‏

ראש השומרים הטיל על יוסף את התפקיד לדאוג לצורכיהם של שני אישים חשובים  אלה.‏ * לילה אחד חלמו שניהם חלומות מוחשיים ותמוהים. כשיוסף ראה אותם בבוקר, הוא הבחין שמשהו אינו כשורה ושאל: ”מדוע פניכם רעים היום?” (‏בראשית מ’:3–7‏) בשל גישתו האדיבה של יוסף הם לא חששו לחשוף בפניו את אשר טרד את מנוחתם. יוסף לא ידע ששיחה זו תוביל לנקודת מפנה בחייו. אך האם השיחה הייתה מתקיימת אילולא התעניין יוסף בשלומם? לאור דוגמתו מוטב שנשאל את עצמנו: ’האם גם אני מגלה התעניינות אישית בזולת כביטוי לאמונתי באלוהים?’‏

השניים סיפרו ליוסף שהם מוטרדים מאוד מהחלומות התמוהים שחלמו ומכך שאיש אינו יכול לפרש להם אותם. המצרים ייחסו חשיבות גדולה לחלומות, ולכן פיתחו תלות רבה במי שהתיימרו להיות פותרי חלומות. השניים לא ידעו שחלומותיהם נבעו מיהוה, אלוהי יוסף. אך יוסף ידע זאת. הוא חיזק את ידיהם ואמר: ”הלוא לאלוהים פתרונים? ספרו נא לי [את החלום]” (‏בראשית מ’:8‏). דבריו של יוסף נושאים חשיבות רבה לכל תלמידי המקרא הכנים. כמה טוב היה זה אילו כל אדם מאמין היה מגלה ענווה כזו. עלינו להישען על אלוהים, ולא על חוכמת אנוש, במאמצינו להבין נכונה את המקרא (‏תסלוניקים א’. ב’:13;‏ יעקב ד’:6‏).‏

שר המשקים היה הראשון שסיפר את חלומו. הוא ראה גפן בעלת שלושה שריגים שמהם צמחו אשכולות ענבים. לאחר שהבשילו הענבים, הוא סחט אותם לכוס פרעה. בעזרת יהוה הבין יוסף מייד מהו פשר החלום. הוא אמר לשר המשקים ששלושת השריגים הם שלושה ימים אשר בסיומם ישיב אותו פרעה לתפקידו הקודם. כששמע שר המשקים את פשר החלום התפשטה על פניו הבעת הקלה. בהמשך ביקש ממנו יוסף: ”ועשית נא עמדי חסד, והזכרתני אל פרעה”. יוסף סיפר לו שהוא נחטף מארצו ונאסר על לא עוול בכפו (‏בראשית מ’:9–15‏).‏

לאור החדשות הטובות שקיבל שר המשקים, התרוממה רוחו של שר האופים וגם הוא ביקש מיוסף לפרש את חלומו. הוא ראה בחלום שלושה סלי לחם מונחים על ראשו, ועופות השמיים אוכלים מאחד מהם. גם את פשרו של חלום זה גילה אלוהים ליוסף. אך לא היו בפיו בשורות טובות. יוסף אמר: ”זה פתרונו: שלושת הסלים שלושת ימים הם. בעוד שלושת ימים יישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ, ואכל העוף את בשרך מעליך” (‏בראשית מ’:16–19‏). בדומה לכל משרתיו  הנאמנים של אלוהים, גם יוסף הכריז באומץ את דברי אלוהים, הן את הבשורות הטובות והן את גזרי הדין (‏ישעיהו ס”א:2‏).‏

כעבור שלושה ימים התגשמו דבריו של יוסף. פרעה ערך מסיבת יום הולדת — מנהג שלא היה קיים בקרב עובדי אלוהים בימי המקרא — והכריז מה פסק לגבי שני משרתיו. כפי שחזה יוסף, שר האופים הוצא להורג, ושר המשקים הושב לתפקידו. אך למרבה הצער, יוסף נשכח לגמרי מזיכרונו של שר המשקים (‏בראשית מ’:20–23‏).‏

עברו חלפו להן שנתיים תמימות (‏בראשית מ”א:1‏). תאר לעצמך את עומק תסכולו של יוסף. הוא ודאי פיתח ציפיות גבוהות לאחר שיהוה סייע לו להבין את פשר חלומותיהם של שר המשקים ושר האופים. מדי יום, בהפציע השחר, הקיץ יוסף מלא תקווה שהגיע יום שחרורו, אך אז שוב גילה שהוא עדיין כלוא בשגרת החיים האפרורית בבית הסוהר ושהכול נשאר כפי שהיה. ייתכן שאותן שנתיים היו השנים הקשות ביותר עבור יוסף. למרות זאת, הוא מעולם לא איבד את ביטחונו ביהוה אלוהיו. הוא לא שקע בייאוש, אלא היה נחוש לעמוד איתן. למעשה, התקופה הקשה הזו רק חישלה אותו (‏יעקב א’:4‏).‏

בזמנים הקשים שבהם אנו חיים כולנו צריכים לפתח כוח עמידה. על מנת להתמודד עם קשיים שאינם מרפים, אנו זקוקים לנחישות, סבלנות ושלווה פנימית מהסוג שרק אלוהים יכול להעניק. כפי שהוא עזר ליוסף, הוא יעזור גם לנו להילחם בייאוש ולא לאבד תקווה (‏רומים י”ב:12; ט”ו:13‏).‏

יוסף אומנם נשכח מזיכרונו של שר המשקים, אך לא מזיכרונו של יהוה. לילה אחד גרם אלוהים לפרעה לחלום שני חלומות בלתי נשכחים. בחלום הראשון ראה המלך שבע פרות יפות מראה ובריאות עולות מן היאור ולאחריהן שבע פרות רעות מראה ורזות. הפרות הרזות בלעו לקרבן את הפרות הבריאות. בהמשך חלם פרעה חלום נוסף. הוא ראה קנה ועליו שבע שיבולים טובות. אחרי כן צמחו שבע שיבולים דקות ושדופות ובלעו את השיבולים הטובות. למחרת בבוקר התעורר פרעה נסער מן החלומות שחלם. הוא זימן אליו את כל חרטומי מצרים וחכמיה כדי שיפרשו לו את החלומות. אך איש לא הצליח לפתור אותם (‏בראשית מ”א:1–8‏). ייתכן שלמשמע החלום הם נותרו אובדי עצות או ניסו להעלות פירושים מפירושים שונים. כך או כך, הם הסבו לפרעה מפח נפש, והוא הוסיף לחפש נואשות אחר פתרון לחלומותיו.‏

לבסוף נזכר שר המשקים ביוסף. הוא נתקף נקיפות מצפון וסיפר לפרעה ששנתיים קודם לכן פגש בבית הסוהר בחור יוצא דופן אשר פירש נכונה את חלומו ואת חלום שר האופים. בו במקום ציווה פרעה להוציא את יוסף מבית הסוהר (‏בראשית מ”א:9–13‏).‏

דמיין לעצמך כיצד חש יוסף כששליחי המלך זימנו אותו להתייצב לפני פרעה. הוא החליף במהירות את בגדיו והתגלח — ככל הנראה הסיר את כל שער ראשו כמנהג המצרים. אין ספק שהוא התפלל בחוזקה שיהוה יברך את המפגש עם המלך. תוך זמן קצר הוא ניצב מול פרעה בחצר הארמון המפואר. אנו קוראים: ”ויאמר פרעה אל יוסף: ’חלום חלמתי, ופותר אין אותו, ואני שמעתי עליך לאמור, תשמע חלום לפתור אותו’”. תשובתו של יוסף המחישה שוב את גודל ענוותו ואמונתו באלוהיו. הוא אמר: ”בלעדיי [אני חסר חשיבות], אלוהים יענה את שלום פרעה” (‏בראשית מ”א:14–16‏).‏

יהוה אוהב אנשים ענווים ונאמנים, ולכן אין פלא שהוא חשף בפני יוסף את הפתרון שנסתר מהחכמים והחרטומים. יוסף הסביר ששני החלומות בעלי משמעות זהה. הישנות החלום הצביעה על כך שדברי יהוה לבטח יתגשמו. הפרות הבריאות והשיבולים הטובות מסמלות שבע שנות שפע שיבואו על מצרים, ואילו הפרות הרזות והשיבולים הדקות מסמלות שבע שנות רעב שיפקדו את הארץ לאחר מכן. תקופת הרעב הכבד תמחה כל זכר לתקופת השפע (‏בראשית מ”א:25–32‏).‏

פרעה הבין שהפתרון שבפי יוסף הוא הפתרון  הנכון. אך מה עליו לעשות? יוסף הציע תוכנית פעולה. הוא יעץ לפרעה למצוא ”איש נבון וחכם” שיפקח על איסוף עודפי התבואה בשבע שנות השפע ועל חלוקת המזון לנזקקים בשנות הרעב (‏בראשית מ”א:33–36‏). אף שביד יוסף היו הניסיון והכישורים הדרושים למילוי המשימה, הוא לא הציע את עצמו לתפקיד. ענוותו לא הניחה לו לנהוג ביהירות כזו, ואמונתו נסכה בו את הביטחון שאין כל צורך בכך. אם תהיה לנו אמונה שלמה ביהוה, לא נגלה שאפתנות ולא ננסה לקדם את עצמנו; ואם נותיר את הטיפול בבעיותינו בידיו האמונות של יהוה, נזכה לשלוות נפש.‏

תוכניתו של יוסף נשאה חן בעיני פרעה וכל משרתיו. פרעה הכיר בכך שאלוהיו של יוסף הוא זה שעמד מאחורי דברי החוכמה שיצאו מפיו. הוא אמר למשרתיו בחצר הארמון: ”הנמצא כזה איש אשר רוח אלוהים בו?” אחרי כן פנה אל יוסף ואמר: ”אחרי הודיע אלוהים אותך את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך. אתה תהיה על ביתי, ועל פיך יישק כל עמי, רק הכיסא אגדל ממך” (‏בראשית מ”א:38–41‏).‏

פרעה עמד בדיבורו. יוסף הולבש בבגדי פשתן משובח. פרעה ענד ענק זהב לצווארו של יוסף וטבעת חותם לאצבעו, העמיד לרשותו מרכבה מלכותית והעניק לו סמכות מלאה לעבור לאורכה ולרוחבה של הארץ כדי לממש את תוכניתו (‏בראשית מ”א:42–44‏). תוך יום אחד השתנו חייו מן הקצה אל הקצה — הוא עבר מבית הסוהר אל בית המלך. הוא הקיץ משנתו כאסיר נחות ועלה על משכבו בתור המשנה למלך. ברור אפוא שאמונתו של יוסף ביהוה אלוהים לא הייתה לשווא! כל העוולות שפקדו את משרתו לאורך השנים לא נעלמו מעיניו של יהוה. הוא ידע מהו הזמן הנכון ביותר ומהי הדרך הטובה ביותר לטפל במצב. ליהוה היה חשוב לא רק לתקן את העוולות שנעשו ליוסף, אלא גם להגן על זרע יעקב, שממנו עתיד היה לקום עם ישראל. על כך נלמד במאמר הבא בסדרה.‏

אם אתה מתמודד כבר שנים על גבי שנים עם קושי מסוים או עם מצב לא הוגן, אל תאמר נואש. זכור את יוסף. הוא תמיד גילה אדיבות, ענווה, כוח עמידה ואמונה, ולכן היו ליהוה סיבות למכביר לגמול לו על כל פעליו.‏