המוות דומה לשינה במובן זה שהמתים חסרי תודעה ואינם מסוגלים לעשות דבר.‏ אולם בכוחו של בורא החיים להקים את המתים לתחייה.‏ כראיה לכך העניק אלוהים לכמה ממשרתיו בימי קדם את הכוח להקים אנשים מן המתים ‏(‏קרא קהלת ט׳:‏5;‏ מלכים א׳.‏ י״ז:‏17,‏ 21–23;‏ יוחנן י״א:‏11,‏ 43,‏ 44‏)‏.‏

אלוהים מבטיח שהמתים המצויים בזיכרונו יוקמו לתחייה בעולם חדש וצודק.‏ עד שאלוהים ישיב אותם לחיים עליהם להמשיך לישון את שנת המוות.‏ האל הכול יכול נכסף להשתמש בכוחו כדי להקים את המתים לתחייה ‏(‏קרא איוב י״ד:‏14,‏ 15‏)‏.‏

כאשר יקים אלוהים אנשים לתחייה,‏ הם יוכלו לזהות את עצמם,‏ את חבריהם ואת בני משפחתם.‏ אף שגופו של האדם נרקב לאחר מותו,‏ אלוהים יכול להקים את אותו האדם בגוף חדש ‏(‏קרא קורינתים א׳.‏ ט״ו:‏35,‏ 38‏)‏.‏

המקרא מציין שישנה תחייה שמימית ותחייה ארצית (‏ההתגלות כ׳:‏6‏)‏.‏ אך רובם המכריע של המוקמים לתחייה יחיו בגן עדן עלי אדמות.‏ תינתן להם ההזדמנות לפתוח דף חדש ולחיות לנצח ‏(‏קרא תהלים ל״ז:‏29;‏ מעשי השליחים כ״ד:‏15‏)‏.‏