מריבות עם החם והחמות יכולות לספק לקומיקאים חומר טוב לבדיחות, אבל בחיים האמיתיים זה בכלל לא מצחיק. ”במשך שנים חמותי התערבה בנישואינו”, אומרת רינה מהודו. ”פעמים רבות הוצאתי את הכעס שלי על בעלי כי לא יכולתי להפנות אותו כלפי אימו. התחושה הייתה שהוא כל הזמן נאלץ לבחור בין להיות בעל טוב או בן טוב”.‏

מדוע יש הורים המתערבים בחייהם של ילדיהם הנשואים? ג’ני מעלה אפשרות אחת: ”יכול להיות שקשה להם לראות שמישהו צעיר ולא־מנוסה לוקח על עצמו את האחריות לדאוג לבנם או לבתם”. דיליפּ, בעלה של רינה, מציין סיבה נוספת: ”הורים שהקריבו הקרבות למען ילדם וגידלו אותו במשך שנים, עלולים לחוש שהם נדחקים הצידה”. הוא מוסיף ואומר: ”יכול להיות שהם באמת חוששים שלבנם או לבתם חסרה החוכמה שתאפשר להם להפוך את נישואיהם למוצלחים”.‏

אם להיות כנים, לפעמים ההורים מתבקשים להתערב. לדוגמה, תן דעתך למקרה של מייקל ולין, זוג נשוי מאוסטרליה. ”לין באה ממשפחה מלוכדת שבה כולם מדברים על דברים בפתיחות”, אומר מייקל. ”ולכן לאחר שהתחתנו היא הייתה מתייעצת עם אביה לגבי החלטות שלמעשה אנחנו היינו צריכים להחליט עליהן  כזוג. לאביה היו הרבה עצות חכמות לתת, אבל זה פגע בי שהיא פנתה אליו במקום לפנות אליי!”‏

אין ספק שבעיות הקשורות להורי הצד השני עלולות להוליד מתחים בנישואין. האם זה המצב במקרה שלכם? איך כל אחד מכם מסתדר עם החם והחמות שלו? שימו לב לשני קשיים העלולים להתעורר בעניין זה ולאופן שבו תוכלו להתמודד עימם.‏

נראה כי הצד השני קשור מדי להוריו. ”אשתי חשבה שאם לא נגור ליד ההורים שלה, היא תגלה בכך חוסר נאמנות כלפיהם”, אומר לואיס מספרד. ”מצד שני”, הוא מוסיף, ”כשבננו נולד ההורים שלי באו לבקר כמעט כל יום וזה הפריע מאוד לאשתי. הדבר גרם לוויכוחים רבים בינינו”.‏

הסוגיות שעל הפרק:‏

בהתייחסו למסגרת הנישואין מציין המקרא שבבוא העת ”יעזוב איש את אביו ואת אימו ודָבַק באשתו והיו לבשר אחד” (‏בראשית ב’:24‏). המונח ”בשר אחד” אינו מצביע רק על חיים משותפים תחת קורת גג אחת. למעשה, כוונתו היא שהבעל והאישה מקימים משפחה חדשה — משפחה המקבלת עדיפות על פני המשפחות שבהן גדלו (‏קורינתים א’. י”א:3‏). מובן שעל הבעל והאישה להמשיך לכבד את הוריהם, ופעמים רבות משמע הדבר שעליהם להקדיש להם תשומת לב (‏אפסים ו’:2‏). מה עליך לעשות אם האופן שבו הצד השני ממלא חובה זו גורם לך להרגיש שהוא מתעלם ממך או מזניח אותך?‏

מה ניתן לעשות:‏

בחנו את המצב בצורה אובייקטיבית. האם הצד השני באמת קשור מדי להוריו או שאולי יחסיך עם ההורים שלך פשוט שונים? אם זה המקרה, איזו השפעה יש לרקע המשפחתי שלך על האופן שבו אתה רואה את המצב? האם יכול להיות שאתה קצת מקנא? (‏משלי י”ד:30;‏ קורינתים א’. י”ג:4;‏ גלטים ה’:26‏).‏

דרושה בחינה עצמית כנה על מנת לענות על שאלות מעין אלה. אבל חשוב שתעשו זאת. אחרי הכול, אם יש ביניכם מריבות חוזרות ונשנות על רקע יחסיכם עם הוריו של הצד השני, אז יש לכם בעיה בנישואין ולא בעיה עם החם והחמות שלכם.‏

בני זוג רואים דברים בצורה שונה, ומשום כך מתעוררות בעיות נישואין רבות. נסו לראות את המצב מנקודת מבטו של הצד השני (‏פיליפים ב’:4; ד’:5‏). זה מה שעשה אדריאן ממקסיקו. ”אשתי גדלה באווירה משפחתית לא־בריאה”, הוא מספר, ”ולכן נמנעתי מלקשור קשרים הדוקים מדי עם חמי וחמותי. בסופו של דבר לא רציתי שום קשר עימם, וכך היה במשך שנים. הדבר גרם למתחים ביני לבין אשתי כיוון שהיא עדיין רצתה להישאר קרובה למשפחתה, במיוחד לאימהּ”.‏

עם הזמן אימץ אדריאן גישה מאוזנת בנושא. ”מצד אחד אני יודע שכאשר אשתי נמצאת בקשר הדוק מדי עם הוריה זה משפיע עליה לרעה מבחינה רגשית, אך מצד שני גם ניתוק מוחלט מהם עלול להוביל לבעיות”, הוא אומר. ”לכן ניסיתי לשקם ככל האפשר את יחסיי עם חמי וחמותי ולשמור איתם על יחסים טובים”.‏ *

החם והחמות שלכם כל הזמן מתערבים לכם בנישואין ומנדבים עצות מיוזמתם. ”בשבע שנות נישואינו הראשונות גרנו  עם משפחתו של בעלי”, מספרת נליה מקזחסטן. ”שוב ושוב התעוררו ויכוחים בנוגע לדרך שבה אנחנו מחנכים את ילדינו וגם לגבי האופן שבו אני מבשלת ומנקה. דיברתי על כך עם בעלי ועם חמותי אך הדבר רק הוביל לוויכוחים נוספים”.‏

הסוגיות שעל הפרק:‏

כשאתה מתחתן אתה לא נתון עוד למרותם של הוריך. הרי במקרא כתוב ש”ראש כל איש הוא המשיח, וראש האישה הוא האיש”, כלומר בעלה (‏קורינתים א’. י”א:3‏). עם זאת, כפי שנאמר קודם לכן, גם על הבעל וגם על האישה לכבד את הוריהם. למעשה, הכתוב במשלי כ”ג:22 מורה לנו: ”שמע לאביך זה ילדך, ואל תבוז כי זקנה אימך”. אבל מה אם ההורים שלך, או של הצד השני, עוברים את הגבול ומנסים לכפות את דעותיהם?‏

מה ניתן לעשות:‏

נסו לגלות אמפתיה ולהבין מה עומד מאחורי מה שנתפס בעיניכם כהתערבות. ”במקרים מסוימים ההורים צריכים לדעת שהם עדיין מהווים חלק חשוב מחיי ילדיהם”, אומר ריאן שצוטט בתחילת המאמר. התערבויות אלו אולי אינן נעשות במכוון, וניתן להתמודד עימן על־ידי יישום העצה המקראית: ”נהגו בסבלנות איש עם רעהו, וסילחו זה לזה כאשר למישהו טענה על רעהו” (‏קולוסים ג’:13‏). אבל מה אם התערבותם של ההורים חמורה במידה כזו שהיא גורמת למריבות בין בני הזוג?‏

יש זוגות נשואים שלמדו להציב גבולות מתאימים במגעיהם עם הוריהם. האם זה אומר שעליכם לבוא ולהודיע להם על כך בצורה תקיפה?‏ * לא. לרוב מספיק שהתנהגותכם תראה בבירור שבן או בת הזוג שלכם זוכה לעדיפות בחייכם. למשל, מסיוקי מיפן אומר: ”גם אם ההורים מביעים את דעותיהם, אל תמהרו להסכים איתם. זיכרו שאתם מקימים תא משפחתי חדש. לכן קודם כול בררו מהי דעתו של הצד השני בנוגע לעצה שניתנה”.‏

תוכלו להפחית את מספר הוויכוחים עם החם והחמות שלכם אם תנסו להבין את המניעים שלהם ואם לא תאפשרו לוויכוחים אלה לגרום למתחים בנישואיכם. בעניין זה מודה ג’ני: ”לפעמים השיחות עם בעלי בנוגע להורים שלנו היו טעונות מאוד, והיה ברור לחלוטין שבכל פעם שהזכרנו את המגרעות של הורינו הדבר הסב לשנינו כאב רב. בסופו של דבר למדנו לא להשתמש במגרעות של ההורים שלנו כשוט הצלפה, אלא להתמודד עם הבעיה שעל הפרק. כתוצאה מכך בעלי ואני התקרבנו מאוד זה לזה”.‏