עלינו להיות קדושים בכל התנהגותנו
”היו קדושים בכל התנהגותכם” (פט”א א’:15).
1, 2. (א) מה מצופה מעם אלוהים בכל הקשור להתנהגות? (ב) על אילו שאלות ישיב המאמר?
בהשראת יהוה קישר השליח פטרוס בין הקדושה המובלטת בספר ויקרא לבין הצורך להיות קדושים בהתנהגותנו כמשיחיים. (קרא פטרוס א’. א’:14–16.) יהוה ”הקדוש” מצפה מהמשוחים ומ’הכבשים האחרים’ לעשות את מיטבם כדי להיות קדושים בכל התנהגותם — לא רק בחלק מהתנהגותם (יוח’ י’:16).
2 בחינת פנינים רוחניות נוספות בספר ויקרא תצמיח לנו תועלת רבה, ויישום הנלמד יעזור לנו להיות קדושים בכל התנהגותנו. נדון בשאלות כגון: מה צריכה להיות השקפתנו על התפשרות? מה אנו לומדים מספר ויקרא על הצורך לצדד בריבונות יהוה? מה נוכל ללמוד מהקרבת קורבנות?
הישמר מפני התפשרות
3, 4. (א) מדוע אל למשיחיים להתפשר על חוקי המקרא ועקרונותיו? (ב) מדוע אל לנו לנקום ולנטור טינה?
3 אם אנו רוצים לשמח את יהוה, עלינו לדבוק בחוקיו ובעקרונותיו ולעולם לא לאמץ גישה חסרת קדושה ופשרנית כלפיהם. אף שאיננו כפופים לתורת משה, דרישותיה מקנות לנו הבנה לגבי מה שמקובל ומה שאינו מקובל בעיני אלוהים. לדוגמה, בני ישראל נצטוו: ”לא תיקום ולא תיטור את בני עמך. ואהבת לרעך כמוך. אני יהוה” (וי’ י”ט:18).
4 יהוה מצפה מאתנו שלא ננקום והוא חפץ שנימנע מלנטור טינה (רומ’ י”ב:19). אם נתעלם מחוקיו ומעקרונותיו של אלוהים, השטן ישמח ואנו עלולים להמיט חרפה על יהוה. גם אם מישהו פוגע בנו במתכוון, בל נהיה כלים האוצרים בתוכם תרעומת. אלוהים העניק לנו את הזכות להיות ”כלֵי חרס” המכילים את אוצר השירות (קור”ב ד’:1, 7). בכלים אלה אין מקום לתרעומת דמוית חומצה!
5. מה נוכל ללמוד מהפרשה של אהרון ומות בניו? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
5 בספר ויקרא י’:1–11 מתועדת חוויה קורעת לב שעברה על משפחתו של אהרון. דמיין לעצמך את הכאב שעבר עליה כאשר כילתה אש מן השמיים את בניו של אהרון, נדב ואביהוא, בהיותם במשכן. אהרון ומשפחתו ניצבו בפני מבחן אמונה קשה מאוד — נאסר עליהם להתאבל על קרוביהם שמתו. האם אתה נוהג בקדושה בכל הקשור להוראה שלא להתרועע עם קרובי משפחה ואחרים שנודו? (קרא קורינתים א’. ה’:11).
6, 7. (א) אילו היבטים חשובים עלינו לשקול בבואנו להחליט אם להשתתף בטקס חתונה דתי? (ראה הערת שוליים.) (ב) כיצד נוכל להסביר לקרובי משפחה שאינם עדי־יהוה את עמדתנו בנוגע להשתתפותנו בטקס חתונה דתי?
6 ייתכן שלא נתנסה במבחן אמונה כה קשה כפי שהתנסו אהרון ומשפחתו. אך מה אם קרוב משפחה שאינו עד־יהוה מזמין אותנו לנכוח ולהשתתף בטקס חתונה דתי? לא קיימת מצווה מקראית מפורשת האוסרת עלינו לנכוח, אך האם ישנם עקרונות מקראיים היכולים לעזור לנו לקבל החלטה בנושא? *
7 נחישותנו לשמור על קדושתנו בעיני יהוה בנסיבות שהוזכרו זה עתה עלולה לעורר תמיהה אצל קרובי משפחתנו שאינם עדי־יהוה (פט”א ד’:3, 4). מובן שאיננו רוצים לפגוע בהם, אך כדאי שנדבר אתם בדרך אדיבה אך ישירה. עדיף לעשות כן מספיק זמן לפני האירוע. נוכל להודות להם ולומר שאנו שמחים על שהזמינו אותנו להשתתף בחתונתם. לאחר מכן נוכל לומר שבשל ההיבטים הדתיים הכרוכים באירוע, עלולה השתתפותנו לפגום בשמחתם ביומם המיוחד ולהביך אותם ואת שאר הנוכחים. זוהי דרך אחת שבה נוכל להימנע מלהתפשר על אמונתנו.
צדד בריבונות יהוה
8. כיצד מבליט ספר ויקרא את ריבונות יהוה?
8 ספר ויקרא מבליט את ריבונות יהוה ומציין למעלה מ־30 פעם שמקור החוקים שבספר הוא יהוה. משה הכיר בכך ועשה את כל מה שציווה עליו יהוה (וי’ ח’:4, 5). בדומה לכך, עלינו לעשות תמיד את מה שריבוננו יהוה מבקש מאתנו לעשות. בעניין זה ארגון אלוהים תומך בנו. אך אנו עלולים להיתקל במבחן אמונה כשאנו לבד, כפי שאירע לישוע כשנוסה במדבר (לוקס ד’:1–13). אם אנו ממוקדים בריבונותו של אלוהים ובוטחים בו, אף אחד אינו יכול לגרום לנו להתפשר וליפול במלכודת הפחד (מש’ כ”ט:25).
9. מדוע שנוא עם אלוהים על כל העמים?
9 כתלמידי המשיח וכעדיו של יהוה אנו נרדפים במדינות שונות ברחבי העולם. איננו מופתעים מכך, שהרי ישוע אמר לתלמידיו: ”ירדפו אתכם ויהרגו אתכם, ותהיו שנואים על כל העמים בגלל שמי” (מתי כ”ד:9). אולם למרות שנאה זו אנו מתמידים בפעילות הכרזת המלכות וממשיכים לנהוג בקדושה בפני יהוה. מדוע אנו כה שנואים אף שאנו נוהגים ביושר, מנהלים אורח חיים נקי ושומרים על החוק? (רומ’ י”ג:1–7) זאת מפני שאנו מצייתים ליהוה כריבון ואדון. אנו עובדים ”אותו לבדו” ולעולם לא נתפשר על חוקיו ועקרונותיו הצודקים (מתי ד’:10).
10. מה אירע לאח אחד שהתפשר על עמדתו הניטרלית?
10 בנוסף, ’איננו חלק מן העולם’. לכן אנו נוקטים עמדה ניטרלית בכל הקשור למלחמות ולעניינים הפוליטיים של העולם. (קרא יוחנן ט”ו:18–21; ישעיהו ב’:4.) היו שהקדישו את חייהם לאלוהים ולאחר מכן התפשרו על עמדתם הניטרלית. רבים מהם התחרטו ושיקמו את יחסיהם עם אבינו השמימי הרחום (תהל’ נ”א:19). אך היו שלא התחרטו. לדוגמה, במהלך מלחמת העולם השנייה כינסו הרשויות מכל בתי הכלא שבהונגריה 160 אחים מתחת לגיל 45 הכלואים על לא עוול בכפם, ואספו אותם לעיר אחת. הם הורו להם להתגייס לצבא. רוב האחים שמרו על נאמנותם ונשארו איתנים בסירובם, אך תשעה נשבעו אמונים לצבא והסכימו ללבוש מדים. כעבור שנתיים אחד מאלה שהתפשרו מצא עצמו חלק מכיתת יורים שקיבלה פקודה להוציא להורג את העדים הנאמנים. לתדהמתו הרבה, אחיו הביולוגי היה אחד מהם! אך בסופו של דבר איום ההוצאה להורג לא מומש.
תן ליהוה את מיטבך
11, 12. מה יכולים המשיחיים כיום ללמוד מהדרך שבה הורה יהוה שיוקרבו קורבנות בעם ישראל?
11 על־פי תורת משה היה על עם ישראל להקריב קורבנות מסוימים (וי’ ט’:1–4, 15–21). היה הכרחי שהקורבנות יהיו ללא מום הואיל והצביעו על הקורבן המושלם של ישוע. יתר על כן, היה על עם ישראל למלא אחר הוראות ספציפיות בבואו להקריב סוגים שונים של זבחים או קורבנות. לדוגמה, תן דעתך למה שהיה נדרש מאם לתינוק שזה עתה נולד. בספר ויקרא י”ב:6 מצוין: ”ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת תביא כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת, אל פתח אוהל מועד אל הכוהן”. אומנם דרישות אלוהים היו ספציפיות, אך סבירותו ואהבתו משתקפות בבירור בתורה. אם האם לא הייתה יכולה להרשות לעצמה להביא כבש, הותר לה להקריב שני תורים או שני בני יונה (וי’ י”ב:8). משרתת אלוהים זו, אף שהייתה ענייה, זכתה לאהבתו ולהערכתו של אלוהים בדיוק כפי שזכה לכך מי שהביא קורבן יקר יותר. מה הדבר מלמדנו?
12 השליח פאולוס קרא לאחיו לאמונה להקריב לאלוהים ”קורבן הלל” (עב’ י”ג:15). על שפתינו להכריז ברבים את שמו הקדוש של יהוה. אחינו ואחיותינו החירשים משתמשים בשפת הסימנים כדי להלל את אלוהים. משיחיים המרותקים לביתם מהללים אותו בכך שהם מבשרים את הבשורה למטפלים ולמבקרים ונותנים עדות במכתבים ובטלפון. אומנם כל אחד מאתנו מגיש את קורבן ההלל ליהוה, המתבטא בהכרזת שמו ובהטפת הבשורה הטובה, בהתאם לבריאותו וליכולתו, אך על כולנו לתת לו את מיטבנו (רומ’ י”ב:1; טימ”ב ב’:15).
13. מדוע עלינו לדווח על פעילותנו בשירות השדה?
13 קורבנות ההלל שלנו הם זבחים אישיים הניתנים לאלוהים ברצון מתוך אהבה כלפיו (מתי כ”ב:37, 38). בכל זאת, אנו מתבקשים לדווח על פעילותנו בשירות. מה צריכה להיות גישתנו בנושא? הדוח שאנו מגישים בכל חודש הוא ביטוי למסירותנו לאלוהים (פט”ב א’:7). כמובן, אף אחד מאתנו אינו צריך להרגיש שהוא חייב להקדיש שעות רבות לשירות רק כדי להגיש דוח מרשים יותר על פעילותו. לאור זאת, מבשר מלכות הנמצא במוסד סיעודי או המוגבל בצורה כלשהי רשאי לדווח על פרקי זמן של 15 דקות שהקדיש לשירות השדה במקום על שעות עגולות. יהוה מוקיר את הדקות האלה ומקבל אותן כזבח הטוב ביותר של מבשר המלכות המהווה ביטוי לאהבתו כלפיו ולהערכתו לזכות היקרה לאין שיעור לשרת אותו כאחד מעדיו. משרתי יהוה היקרים בעלי מוגבלויות מסוימות יכולים בכל זאת להגיש דוח. בכך הם דומים לאלה מעם ישראל שעקב נסיבותיהם לא יכלו להקריב קורבן יקר יותר. בנוסף, הדיווחים שאנו מוסרים הם חלק מהדוח הכלל עולמי שעוזר לארגון לתכנן מראש את פעילות הכרזת המלכות. אם כן, האם זו דרישה מוגזמת לבקש מאתנו לדווח על חלקנו בפעילות ההטפה?
הרגלי הלימוד וקורבנות ההלל שלנו
14. הסבר מדוע עלינו לבחון את הרגלי הלימוד שלנו.
14 בתום דיוננו במספר אוצרות רוחניים מספר ויקרא, ייתכן שתאמר: ’כעת אני מבין טוב יותר את הסיבות לכך שספר זה נכלל בדבר־אלוהים שנכתב בהשראת הרוח’ (טימ”ב ג’:16). אתה ודאי נחוש יותר לנהוג בקדושה, לא רק משום שיהוה דורש זאת אלא משום שהוא ראוי למאמציך החרוצים לרצותו. סביר להניח שמה שלמדת על ספר ויקרא בשני מאמרים אלה הגביר את רצונך לחפור עמוק יותר בכתבי־הקודש. (קרא משלי ב’:1–5.) בחן בליווי תפילות את הרגלי הלימוד שלך. ללא ספק אתה מעוניין שקורבנות ההלל שלך יהיו מקובלים על יהוה. האם אתה מאפשר לתוכניות טלוויזיה, למשחקי וידיאו, לפעילויות ספורט או לתחביבים להסיח את דעתך ולהפריע להתקדמותך הרוחנית? אם כן, תצמח לך תועלת אם תהרהר בחלק מדבריו של השליח פאולוס הכתובים בספר אל העברים.
האם אתה נותן עדיפות לתוכנית הרוחנית המשפחתית וללימוד המקרא? (ראה סעיף 14)
15, 16. מדוע כתב פאולוס אל המשיחיים העברים בצורה כה ישירה?
15 פאולוס כתב לאחיו לאמונה העברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. (קרא עברים ה’:7, 11–14.) השליח לא ריכך את דבריו. הוא אמר להם ש’כבדו אוזניהם’. מדוע היה פאולוס כה תקיף וישיר? הוא שיקף את אהבתו ודאגתו של יהוה כלפי משיחיים אלה שניסו להתקיים רק מחלב רוחני. אומנם הכרחי לדעת את עיקרי האמונה הבסיסיים של המשיחיות, אך כדי לגדול מבחינה רוחנית אלי בגרות משיחית יש צורך ב”מזון מוצק”.
16 במקום להתקדם לשלב שבו הם מלמדים אחרים, נזקקו המשיחיים העברים למישהו שילמד אותם. מדוע? משום שהם נמנעו מ”מזון מוצק”. שאל את עצמך: ’האם יש לי גישה נכונה כלפי המזון הרוחני המוצק? האם אני ניזון ממנו? או שמא אני נרתע מתפילות ומלימוד מעמיק של המקרא? אם כן, האם חלק מהבעיה נעוצה בהרגלי הלימוד שלי?’ עלינו לא רק לבשר לאנשים אלא גם ללמד אותם (מתי כ”ח:19, 20).
17, 18. (א) מדוע עלינו להיזון בקביעות ממזון רוחני מוצק? (ב) מה עשויה להיות השקפתנו לגבי השימוש במשקאות אלכוהוליים בכל הקשור לאסיפות המשיחיות?
17 לרבים מאתנו אין זה קל ללמוד את המקרא. כמובן, יהוה אינו מנסה לעורר במשרתיו רגשות אשמה במטרה להניע אותם ללמוד. עם זאת, בין שאנו משרתים מוקדשים של אלוהים כבר שנים ובין שהתחלנו לשרתו לפני זמן קצר יחסית, עלינו להתמיד להיזון ממזון רוחני מוצק. הדבר חיוני אם אנו רוצים להמשיך לנהוג בקדושה.
18 כדי להיות קדושים עלינו לבחון בקפידה את כתבי־הקודש ולעשות את מה שאלוהים מבקש מאתנו. תן דעתך לבניו של אהרון, נדב ואביהוא, שהוצאו להורג משום שהקריבו ”אש זרה”, ייתכן בהיותם שיכורים (וי’ י’:1, 2). שים לב מה אמר אלוהים לאהרון לאחר מכן. (קרא ויקרא י’:8–11.) האם משתמע מפרשה זו שאל לנו לשתות כל משקה אלכוהולי בטרם לכתנו לאסיפות המשיחיות? חשוב על הנקודות הבאות. אנו לא כפופים לתורה (רומ’ י’:4). אחינו לאמונה בארצות מסוימות נוהגים לשתות במתינות משקאות אלכוהוליים בארוחות לפני לכתם לאסיפות. בפסח נהוג היה להשתמש בארבע כוסות יין. בעת שכונן את טקס הזיכרון למותו הגיש ישוע לשליחיו יין שסימל את דמו והורה להם לשתות (מתי כ”ו:27). יחד עם זאת, המקרא מגנה שתייה מופרזת ושכרות (קור”א ו’:10; טימ”א ג’:8). בנוסף, מצפונם של משיחיים רבים מניע אותם להימנע כליל ממשקאות אלכוהוליים לפני שהם נוטלים חלק בשירות המקודש על כל צורותיו. אומנם המצב שונה ממדינה למדינה, אך כל המשיחיים נדרשים ”להבדיל בין הקודש ובין החול” כדי לנהוג בקדושה שהיא לרצון אלוהים.
19. (א) מה עלינו לזכור בנוגע לתוכנית הרוחנית המשפחתית וללימוד האישי? (ב) מה אתה נחוש לעשות כדי לנהוג בקדושה?
19 אם תחפור בדבר־אלוהים תוכל למצוא שלל פנינים רוחניות. השתמש בכלי המחקר שברשותך כדי להעשיר את התוכנית הרוחנית המשפחתית ואת הלימוד האישי שלך. הרחב את ידיעותיך על יהוה ועל מטרותיו. המשך לקרוב אליו (יעקב ד’:8). התפלל לאלוהים כדוגמת מחבר התהלים ששר: ”גל עיניי, ואביטה נפלאות מתורתֶך” (תהל’ קי”ט:18). לעולם אל תתפשר על חוקי המקרא ועקרונותיו. היכנע ברצון לתורה הנעלה של יהוה ”הקדוש” והשתתף בקנאות ”בעבודת קודש — בהכרזת הבשורה הטובה של אלוהים” (פט”א א’:15; רומ’ ט”ו:16). נהג בקדושה במהלך תקופה סוערת זו של אחרית הימים. הבה נהיה כולנו קדושים בכל התנהגותנו וכך נצדד בריבונותו של אלוהינו הקדוש, יהוה.
^ ס' 6 ראה ”שאלות של קוראים” בהוצאת המצפה מ־15 במאי 2002.
