אתם קודשתם
”אתם רוחצתם, אתם קודשתם” (קור״א ו׳:11).
1. אילו התפתחויות מדאיגות גילה נחמיה בשובו לירושלים? (ראה תמונה בפתיח המאמר.)
בין תושבי ירושלים נשמעים דיבורים על הנעשה בעיר. נוכרי הידוע לשמצה מתאכסן באחת מלשכות בית המקדש. הלויים נוטשים את מלאכתם. זקני העם סוחרים בשבת במקום ליטול את המושכות בעבודת אלוהים. רבים מקרב בני ישראל נושאים נשים נוכריות. אלו הן רק חלק מההתפתחויות המדאיגות שמגלה נחמיה כאשר הוא חוזר לירושלים זמן מה לאחר 443 לפה״ס (נחמ׳ י״ג:6).
2. כיצד הפך עם ישראל לעם מקודש?
2 עם ישראל היה עם המוקדש לאלוהים. בשנת 1513 לפה״ס הביעו בני ישראל שאיפה עזה למלא אחר רצון יהוה. הם אמרו: ”כל הדברים אשר דיבר יהוה נעשה” (שמ׳ כ״ד:3). לכן אלוהים קידש אותם, או הבדיל אותם כעמו הנבחר. איזו זכות גדולה! בחלוף ארבעים שנה הזכיר להם משה: ”עם קדוש אתה ליהוה אלוהיך. בך בחר יהוה אלוהיך להיות לו לעם סגולה, מכל העמים אשר על פני האדמה” (דב׳ ז׳:6).
3. מה היה מצבם הרוחני של היהודים בביקורו השני של נחמיה בירושלים?
3 למרבה הצער, התלהבותם הראשונית של עם ישראל מעצם היותם עם קדוש לא האריכה ימים. אף שתמיד היו יחידים בעם ששירתו את אלוהים, תכופות היה חשוב יותר ליהודים ככלל להצטייר כקדושים או כאדוקים מאשר לעשות את רצון אלוהים. עד לביקורו השני של נחמיה בירושלים כבר חלפו כמאה שנה מאז חזרה שארית נאמנה מבבל כדי לשקם את עבודת אלוהים האמיתית. קנאותו של העם לעניינים רוחניים שוב הלכה ודעכה.
4. באילו היבטים שיעזרו לנו להישאר עם מקודש נדון במאמר זה?
4 בדומה לבני ישראל, עדיו של יהוה כיום קודשו בכללותם על־ידי אלוהים. הן המשיחיים המשוחים והן ’ההמון הרב’ קדושים, כלומר נבדלים לשירות מקודש (ההת׳ ז׳:9, 14, 15; קור״א ו׳:11). איש מאתנו אינו רוצה לאבד את מעמדו המקודש לפני אלוהים כפי שקרה בסופו של דבר לעם ישראל. מה יעזור לנו להישמר מכך ולהישאר כלים קדושים ומועילים בשירות יהוה? במאמר זה נדון בארבעה היבטים המובלטים בספר נחמיה פרק י״ג: (1) הימנעות מחברה רעה; (2) תמיכה בסידורים תיאוקרטיים; (3) הצבת העניינים הרוחניים במקום הראשון; ו־(4) שמירת זהותך המשיחית. הבה נדון בכל נקודה ונקודה.
הימנע מחברה רעה
כיצד גילה נחמיה נאמנות ליהוה? (ראה סעיפים 5, 6)
5, 6. מי היו אלישיב וטוביה, ומה עשוי להסביר את הקרבה ביניהם?
5 קרא נחמיה י״ג:4–9. בשל ההשפעות הטמאות האופפות אותנו לא קל לנו להישאר קדושים. תן דעתך לאלישיב ולטוביה. אלישיב היה הכוהן הגדול וטוביה היה עמוני וככל הנראה שר זוטר בשלטון הפרסי שביהודה. טוביה ועמיתיו התנגדו למאמצי נחמיה לבנות מחדש את חומות ירושלים (נחמ׳ ב׳:10). על העמונים נאסר להיכנס למתחם המקדש (דב׳ כ״ג:4). אם כן, מדוע העניק הכוהן הגדול מקום באחת מלשכות המקדש לאדם כמו טוביה?
6 טוביה היה מקורב לאלישיב. טוביה ובנו יהוחנן נשאו נשים יהודיות, ויהודים רבים דיברו בשבחו של טוביה (נחמ׳ ו׳:17–19). אחד מנכדיו של אלישיב נשא לאישה את בתו של סנבלט, מושל שומרון, שהיה מאנשי סודו של טוביה (נחמ׳ י״ג:28). קשרים אלה עשויים להסביר מדוע היה הכוהן הגדול אלישיב נתון להשפעתו של מתנגד לא־מאמין. אך נחמיה היה נאמן ליהוה, וכביטוי לכך השליך את כל כלי ביתו של טוביה אל מחוץ ללשכה.
7. כיצד נזהרים זקני־הקהילה ואחרים שלא לטמא את מעמדם המקודש לפני יהוה?
7 כעם המוקדש לאלוהים, נאמנותנו חייבת תמיד להיות נתונה בראש ובראשונה ליהוה. אם לא נדבק באמות המידה הצודקות שלו, לא נישאר מקודשים לפניו. אל לנו לאפשר לקשרי משפחה להאפיל על עקרונות המקרא. זקני־הקהילה המשיחיים פועלים על־פי חשיבתו של יהוה ולא על־פי דעותיהם או רגשותיהם האישיים (טימ״א ה׳:21). הזקנים מקפידים שלא לעשות דבר העלול לסכן את מעמדם לפני אלוהים (טימ״א ב׳:8).
8. מה על כל משרתי יהוה המוקדשים לזכור בכל הקשור לחברה שעמה הם מתרועעים?
8 טוב נעשה אם נזכור ש”חברה רעה תשחית הרגלים טובים” (קור״א ט״ו:33). ייתכן שלחלק מקרובי משפחתנו אין השפעה חיובית עלינו. אלישיב הציב דוגמה טובה לעם כאשר העניק לנחמיה תמיכה מלאה בשיקום חומות ירושלים (נחמ׳ ג׳:1). אולם עם הזמן השפעתם הרעה של טוביה ושל אחרים ככל הנראה דחפו את אלישיב לעשות דברים שטימאו אותו בעיני יהוה. חברים טובים יעודדו אותנו לעסוק בפעילויות משיחיות מועילות, כגון קריאה במקרא, נוכחות באסיפות והשתתפות בשירות השדה. אנו אוהבים ומעריכים במיוחד קרובי משפחה המשפיעים עלינו לעשות את הטוב.
תמוך בסידורים תיאוקרטיים
9. מה גרם לשיבוש הפעילות במקדש, ואת מי האשים בכך נחמיה?
9 קרא נחמיה י״ג:10–13. בטרם חזר נחמיה לירושלים כמעט חדלו להתקבל תרומות לבית המקדש. בהיעדר תמיכה זו נטשו הלויים את מלאכתם והלכו לעבוד בשדותיהם. נחמיה האשים את הסגנים במצב כי הם כנראה לא מילאו את תפקידיהם. ייתכן שלא אספו את המעשרות מהעם, או לא העבירו אותם לבית המקדש כפי שנדרשו לעשות (נחמ׳ י״ב:44). לכן נחמיה נקט צעדים לאיסוף המעשרות. הוא מינה גברים מהימנים שישגיחו על אוצרות המקדש ועל חלוקת התרומות המתקבלות.
10, 11. איזו זכות יש למשרתי אלוהים באשר לקידום עבודת האל האמיתית?
10 היש כאן לקח עבורנו? אכן כן, שהרי הכתוב מזכיר לנו שיש לנו הזכות לכבד את יהוה מהוננו (מש׳ ג׳:9). כאשר אנו תורמים לקידום מלאכתו של יהוה, אנו למעשה נותנים לו את מה שכבר שייך לו (דה״א כ״ט:14–16). אולי איננו חושבים שיש לנו הרבה מה לתת, אך אם קיים בנו הרצון כולנו יכולים לתרום את חלקנו (קור״ב ח׳:12).
11 משפחה גדולה אחת נהגה במשך שנים רבות להזמין זוג חלוצים מיוחדים מבוגרים לארוחה פעם בשבוע. אף שהיו במשפחה זו שמונה ילדים, נהגה האֵם לומר, ”מה זה עוד שתי צלחות בשולחן שערוך לעשרה סועדים?” ארוחה שבועית אולי אינה נראית משמעותית במיוחד, אך עד כמה אסירי תודה היו החלוצים על הכנסת האורחים שגילו כלפיהם! והם מצדם היוו מקור ברכה עבור מארחיהם. מילותיהם וחוויותיהם המעודדות היו מן הדברים שהניעו את הילדים להתקדם מבחינה רוחנית, ולימים שירתו כולם בשירות המורחב.
12. איזו דוגמה מציבים אחים ממונים בקהילה?
12 לקח נוסף הוא שבדומה לנחמיה, אחים ממונים כיום משמשים דוגמה בתמיכתם בסידורים התיאוקרטיים. אחרים בקהילה מפיקים תועלת מדוגמתם. בזאת מחקים הזקנים גם את השליח פאולוס. הוא תמך בעבודת האל האמיתית וסיפק הדרכות מועילות. לדוגמה, הוא הציע מספר הצעות מעשיות בנוגע למתן תרומות (קור״א ט״ז:1–3; קור״ב ט׳:5–7).
הצב את העניינים הרוחניים במקום הראשון
13. כיצד חיללו כמה מהיהודים את השבת?
13 קרא נחמיה י״ג:15–21. אם נרשה לעצמנו להיות שקועים בעניינים חומריים, אנו עלולים אט אט לאבד את רוחניותנו. על־פי שמות ל״א:13, השבת נועדה להזכיר לבני ישראל שהם עם מקודש. היה עליהם לייחד את השבת לסיפוק צרכיה הרוחניים של המשפחה, לתפילות ולהרהורים בתורת אלוהים. אלא שלכמה מבני דורו של נחמיה הייתה השבת כעוד יום חול — יום של עסקים כרגיל. עבודת אלוהים נדחקה לשוליים. לאור המתרחש סגר נחמיה את שערי העיר בשעות הערביים ביום שישי והבריח את הסוחרים הנוכרים לפני כניסת השבת.
14, 15. (א) מה עלול לקרות לנו אם נהיה מעורבים יתר על המידה ביוזמות עסקיות ובצבירת הון? (ב) כיצד נוכל להיכנס למנוחתו של אלוהים?
14 מה נוכל ללמוד מדוגמתו של נחמיה? לקח אחד הוא שאל לנו להיות מעורבים יתר על המידה בעניינים חומריים. אחרת עלול הדבר בנקל להסיח את דעתנו מהעיקר — או לבנו עלול להיות חצוי — במיוחד אם אנו נהנים מעבודתנו החילונית. זכור את אזהרתו של ישוע באשר לניסיון להיות עבד לשני אדונים. (קרא מתי ו׳:24.) לנחמיה היו משאבים חומריים, אך כיצד ניצל את זמנו בירושלים? (נחמ׳ ה׳:14–18) במקום לחתור ליצירת קשרים עסקיים עם אנשי צור או עם אחרים, הוא התמקד בהושטת עזרה לאחיו ובנקיטת צעדים שתרמו לקידוש שם יהוה. בדומה לכך, זקני־הקהילה המשיחיים והמשרתים העוזרים מתמקדים כיום בעשייה לתועלת הקהילה, ואחיהם לאמונה אוהבים אותם על שום גישתם זו. כתוצאה מכך, שוררים בקרב עם אלוהים שלום, אהבה וביטחון (יח׳ ל״ד:25, 28).
15 אף שהמשיחיים אינם נדרשים לשמור שבת, פאולוס אומר לנו ש”נותרה מנוחת שבת לעם אלוהים”. הוא מוסיף ואומר: ”האדם הנכנס למנוחת אלוהים נח גם הוא מפעליו, כפי שאלוהים נח מפעליו” (עב׳ ד׳:9, 10). בתור משיחיים נוכל להיכנס למנוחתו של אלוהים אם נפעל בצייתנות בהתאם למטרתו ההולכת ומתגשמת. האם אתה ויקיריך מציבים במקום הראשון בחייכם את התוכנית הרוחנית המשפחתית, את הנוכחות באסיפות ואת שירות השדה? לעיתים אנו צריכים להיות נחושים במגעינו עם מעסיקנו או עם שותפינו העסקיים, במיוחד אם הם אינם מכבדים את סדר העדיפויות התיאוקרטי שלנו. למעשה, ייתכן שיהיה עלינו כביכול ’לסגור את שערי העיר ולהבריח מעלינו את הצורים’ כדי לתת עדיפות ותשומת לב מספקת לעניינים קדושים. הואיל וקודשנו, מוטב שכל אחד מאתנו ישאל את עצמו, ’האם אורח חיי מראה שהובדלתי לשירות יהוה?’ (מתי ו׳:33).
שמור על זהותך המשיחית
16. מדוע נשקפה בימי נחמיה סכנה לזהותם של בני ישראל כעם מקודש?
16 קרא נחמיה י״ג:23–27. בימי נחמיה נשאו גברים מעם ישראל נשים נוכריות. במהלך ביקורו הראשון בירושלים החתים נחמיה את זקני העם על הסכם כתוב שבו התחייבו לא לשאת נשים עובדות אלילים (נחמ׳ י׳:1, 31). והנה כעבור שנים ספורות התחוור לו שיהודים אלה לא רק נשאו נשים נוכריות, אלא גם עמדו לאבד את זהותם כעמו המקודש של אלוהים! הילדים של אותן נשים נוכריות לא ידעו לקרוא עברית או לדבר עברית. האם יזהו עצמם בבגרותם כבני ישראל, או שמא יחשיבו עצמם לאשדודים, לעמונים או למואבים? מה הסבירות שיבינו את תורת אלוהים מבלי לדעת עברית? כיצד יוכלו להכיר את יהוה ולבחור לשרתו במקום לשרת את אלילי הכזב שעבדו אמותיהם? נדרשה פעולה מהירה והחלטית, וזאת עשה נחמיה (נחמ׳ י״ג:28).
עזור לילדיך לפתח יחסים קרובים עם יהוה (ראה סעיפים 17, 18)
17. כיצד יכולים ההורים לעזור לילדיהם לרקום יחסים אישיים עם יהוה?
17 עלינו כיום לנקוט צעדים חיוביים על מנת לעזור לילדינו לרכוש זהות משיחית. הורים, שאלו את עצמכם, ”עד כמה שולטים ילדיי ב’שפה הברורה’, שפת האמת המקראית? (צפ׳ ג׳:9) האם שיחותיהם משקפות את השפעת רוח אלוהים או את השפעת רוח העולם?” אל תמהרו להתייאש אם תראו שיש מקום לשיפור. לימוד שפה דורש זמן, בייחוד אם אנו מוקפים בהסחות דעת. ילדיכם נתונים תחת לחצים עצומים להתפשר. לפיכך עזרו להם בסבלנות במסגרת התוכנית הרוחנית המשפחתית ובהזדמנויות אחרות לפתח יחסים קרובים עם יהוה (דב׳ ו׳:6–9). הדגישו בפניהם את יתרונות ההיבדלות מעולמו של השטן (יוח׳ י״ז:15–17). ועשו מאמצים לחדור ללבם.
18. מדוע ההורים המשיחיים הם בעמדה הטובה ביותר להכין את ילדיהם להקדשת חייהם ליהוה?
18 בסופו של דבר כל ילד יחליט בעצמו אם לשרת את אלוהים. עם זאת, ההורים יכולים לעשות רבות. עליהם בין היתר להציב דוגמה אישית, להגדיר גבולות ברורים ולשוחח עם ילדיהם על השלכות החלטותיהם. הורים, אתם בעמדה הטובה ביותר להכין את ילדיכם להקדשת חייהם ליהוה. הם זקוקים לעזרתכם כדי לרכוש את זהותם המשיחית ולא לאבדה. כמובן, כולנו צריכים לעמוד על המשמר לבל נאבד את ’בגדינו’ הסמליים — התכונות ואמות המידה המזהות אותנו כתלמידי המשיח (ההת׳ ג׳:4, 5; ט״ז:15).
זָכוּר ”לטובה”
19, 20. מה עלינו לעשות כדי שיהוה יזכור אותנו ”לטובה”?
19 הנביא מלאכי, שהיה מבני דורו של נחמיה, גילה ש’ספר זיכרון נכתב ליראי יהוה ולחושבי שמו’ (מל׳ ג׳:16, 17). אלוהים לעולם לא ישכח את הרוחשים לו יראת כבוד ומראים אהבה למען שמו (עב׳ ו׳:10).
20 נחמיה התפלל: ”זָכְרָה לי, אלוהַי, לטובה” (נחמ׳ י״ג:31). בדומה לנחמיה, שמותינו יימצאו בספר הזיכרון של אלוהים אם נמשיך להימנע מחברה רעה, אם נתמוך בסידורים תיאוקרטיים, אם ניתן עדיפות לעניינים רוחניים ואם נשמור על זהותנו המשיחית. הבה ’נבדוק תמיד אם אנו חיים על־פי האמונה’ (קור״ב י״ג:5). אם ננצור את יחסינו המקודשים עם יהוה, הוא יזכור אותנו ”לטובה”.
