מתוך אוצר הארכיון
היא הגיעה בדיוק בזמן!
”דרמת הבריאה” תוארה בפי רבים כ”בלתי נשכחת!” היא הגיעה בדיוק בזמן והותירה בצופיה רושם בל יימחה. ואכן, בזכות ”דרמת הבריאה” ניתנה עדות רבה לתהילת יהוה זמן קצר לפני שמשטרו של היטלר החל לרדוף באכזריות את משרתי אלוהים באירופה. מהי ”דרמת הבריאה”?
ב־1914 יצאה לאקרנים ה”פוטו־דרמה של הבריאה” מאת המשרדים הראשיים של משרתי יהוה בברוקלין, ניו יורק שבארה״ב. ה”פוטו־דרמה” נמשכה שמונה שעות והכילה תמונות נעות ושקופיות צבעוניות בליווי קול. מיליוני אנשים ברחבי העולם צפו בה. גרסה קצרה יותר — ”אאורקה־דרמה” — יצאה גם היא לאקרנים ב־1914. אך עד שנות ה־20 של המאה הקודמת השקופיות, הסרטים וציוד ההקרנה כבר נשחקו מאוד. אולם היה ביקוש להקרנות חוזרות של ה”פוטו־דרמה”. למשל, תושבי לודוויגסבורג שבגרמניה שאלו: ”מתי תוקרן שוב ה’פוטו־דרמה’?” מה ניתן היה לעשות?
כדי לספק את הביקוש שנוצר לדרמה, רכשו בשנות ה־20 נציגים ממשפחת בית־אל במגדבורג שבגרמניה סרטים מסוכנות ידיעות בפריז ושקופיות מחברות גרפיקה בלייפציג ובדרזדן. הללו מוזגו עם מספר שקופיות ישנות של ה”פוטו־דרמה” שעדיין ניתן היה להשתמש בהן.
אח אריך פרוסט, מוזיקאי מוכשר, הלחין מוזיקה שתלווה את הסרטים והשקופיות. הטקסט המוקרא נלקח בחלקו מהספר בריאה (בלעז). זו הסיבה שהגרסה המחודשת של ה”פוטו־דרמה” זכתה לשם חדש — ”דרמת הבריאה”.
אורכה של הדרמה החדשה היה זהה לזה של ה”פוטו־דרמה” — שמונה שעות — ובמשך מספר ערבים עוקבים הוקרנו חלקיה השונים. היא הציגה פרטים מרתקים באשר לימי הבריאה, סקרה היסטוריה מקראית וחילונית והצביעה על אוזלת ידן של דתות הכזב. ”דרמת הבריאה” הוצגה באוסטריה, גרמניה, לוקסמבורג ושווייץ, וכמו כן בפני דוברי גרמנית במקומות אחרים.
אריך פרוסט הסביר: ”בערבי ההקרנות עודדתי את עמיתיי, בייחוד את חברי התזמורת, לנצל את ההפסקה כדי לעבור
בין השורות ולהציע לנוכחים בקהל את הספרים והספרונים הנפלאים שלנו. בדרך זו חילקנו יותר ספרות מכפי שהתאפשר לנו לחלק מבית לבית”. יוהנס ראוט, שארגן הקרנות של הדרמה בפולין ובאזור שכיום הוא בתחומי הרפובליקה הצ׳כית, נזכר שרבים מן הנוכחים נתנו את כתובתם כדי שיבקרו אותם. תודות לכך נערכו ביקורים חוזרים פוריים.בשנות ה־30 הוצגה ”דרמת הבריאה” באולמות גדושי קהל, ועדי־יהוה הפכו לשיחת העיר. עד 1933 צפו קרוב למיליון איש בדרמה שהקרנותיה אורגנו על־ידי משרד הסניף שבגרמניה. ”רק כדי לצפות בדרמה”, נזכרת קטי קראוס, ”הלכנו בכל אחד מחמשת הימים מרחק של 10 קילומטרים לכל כיוון, חצינו יערות וטיפסנו במעלה ובמורד גבעות ועמקים”. אלס בילהרץ אומרת: ”תודות ל’דרמת הבריאה’ פיתחתי אהבה לאמת”.
אלפרד אלמנדינגר מספר שלאחר שאמו צפתה בדרמה, היא ”רכשה מרוב התרגשות מקרא וחיפשה בו את המילה ’פורגטוריום’ [כור מצרף]”. מאחר שלא מצאה את המילה במקרא, היא הפסיקה לנכוח בכנסייה ונטבלה. ”רבים נכנסו לאמת בזכות ’דרמת הבריאה’”, סיפר אריך פרוסט (יוח״ג 1–3).
בתקופה שבה מספר ההקרנות של ”דרמת הבריאה” הגיע למספר שיא, החלה המפלגה הנאצית לתת את אותותיה באירופה. בתחילת 1933 הוצאה אל מחוץ לחוק פעילותם של העדים בגרמניה. מאותה העת ועד לסיום מלחמת העולם השנייה ב־1945 חוו משרתי יהוה באירופה רדיפות עזות. אריך פרוסט ריצה כשמונה שנות מאסר. אך הוא החזיק מעמד ומאוחר יותר החל לשרת בבית־אל בויסבדן שבגרמניה. כמה טוב ש”דרמת הבריאה” הבלתי נשכחת הגיעה בדיוק בזמן ונסכה אומץ במשיחיים רבים שעתידים היו לעמוד בפני מבחני אמונה במהלך מלחמת העולם השנייה (מתוך אוצר הארכיון בגרמניה).