זקני־הקהילה המשיחיים — ’שותפינו לעבודה למען שמחתנו’
”[אנו] שותפיכם לעבודה למען שמחתכם” (קור״ב א׳:24).
1. איזו ידיעה באשר למשיחיים בקורינתוס שימחה את השליח פאולוס?
השנה הייתה 55 לספירה. השליח פאולוס שהה בעיר הנמל טרואס ולא יכול היה להפסיק לחשוב על האחים בקורינתוס. עוד קודם לכן באותה שנה הוא התעצב לשמוע שיש מחלוקות בין האחים שם. לכן מתוך דאגה אבהית הוא שלח אליהם איגרת על מנת לתקנם (קור״א א׳:11; ד׳:15). הוא גם שלח אליהם את טיטוס שותפו לעבודה וביקש ממנו שיחזור אליו לטרואס כדי למסור לו דיווח. אחרי כן המתין פאולוס לטיטוס בטרואס בציפייה לשמוע ממנו על מצבם של הקורינתים. אך לאכזבתו הרבה של פאולוס, טיטוס לא הגיע. מה עשה פאולוס? הוא הפליג למקדוניה, ולשמחתו שם הם נפגשו. טיטוס סיפר שהאחים בקורינתוס הגיבו בחיוב לאיגרתו של פאולוס ושהם נכספים לראותו. כששמע פאולוס את הבשורות הטובות, הוא ’שמח עוד יותר’ (קור״ב ב׳:12, 13; ז׳:5–9).
2. (א) מה כתב פאולוס אל הקורינתים בנוגע לאמונה ולשמחה? (ב) באילו שאלות נדון?
2 זמן קצר לאחר מכן כתב פאולוס איגרת שנייה אל הקורינתים. הוא אמר להם: ”לא שאדונים אנו על אמונתכם, אלא שותפיכם לעבודה למען שמחתכם, כי בזכות אמונתכם אתם עומדים” (קור״ב א׳:24). למה התכוון פאולוס? וכיצד דבריו צריכים להשפיע על זקני־הקהילה בימינו?
אמונתנו ושמחתנו
3. (א) למה התכוון פאולוס כשכתב: ”בזכות אמונתכם אתם עומדים”? (ב) כיצד זקני־הקהילה בימינו מחקים את דוגמתו של פאולוס?
3 פאולוס הזכיר שני היבטים חיוניים בעבודתנו את אלוהים — אמונה ושמחה. זכור שהוא כתב באשר לאמונה: ”לא שאדונים אנו על אמונתכם, ... כי בזכות אמונתכם אתם עומדים”. במילים אלה הכיר פאולוס בעובדה שהאחים בקורינתוס עמדו איתן בזכות אמונתם באלוהים, ולא בזכותו או בזכות אדם אחר. לכן פאולוס לא ראה כל צורך לשלוט באמונתם של אחיו, והוא כלל לא רצה לעשות זאת. הוא היה בטוח שהם משיחיים נאמנים הרוצים לעשות את הטוב והישר (קור״ב ב׳:3). זקני־הקהילה כיום מחקים את דוגמתו של פאולוס כאשר הם מביעים את ביטחונם בכך שיש לאחיהם אמונה ושהם משרתים את אלוהים מהמניעים הנכונים (תסל״ב ג׳:4). במקום להכתיב לקהילה כללים נוקשים הזקנים נשענים על עקרונות המקרא ועל הדרכתו של ארגון יהוה. אחרי הכול, זקני־הקהילה אינם אדונים על אמונת אחיהם (פט״א ה׳:2, 3).
4. (א) למה התכוון פאולוס כשכתב: ”[אנו] שותפיכם לעבודה למען שמחתכם”? (ב) כיצד מחקים זקני־הקהילה בימינו את גישתו של פאולוס?
4 עוד אמר פאולוס: ”[אנו] שותפיכם לעבודה למען שמחתכם”. במילים אלה הוא התייחס לעצמו ולעמיתיו הקרובים. מניין לנו זאת? ובכן, באותה איגרת הזכיר פאולוס לקורינתים שניים מעמיתיו כשכתב: ”ישוע — אשר עליו הכרזנו בקרבכם אני, סילוונוס וטימותיאוס” (קור״ב א׳:19). כמו כן, כאשר השתמש פאולוס באיגרותיו בביטוי ”שותפיי לעבודה”, הוא התכוון תמיד לעמיתיו הקרובים, כגון אפולוס, עקילס, פריסקה, טיטוס ואחרים (רומ׳ ט״ז:3; קור״א ג׳:6–9; קור״ב ח׳:23). מכאן שבאמרו: ”[אנו] שותפיכם לעבודה למען שמחתכם”, נסך פאולוס בקורינתים את הביטחון שהוא ועמיתיו רוצים לעשות כל שביכולתם כדי לתרום לשמחת כל חברי הקהילה. זקני־הקהילה כיום מעוניינים לעשות את אותו הדבר. הם רוצים לעשות כמיטב יכולתם כדי לסייע לאחיהם ’לעבוד את יהוה בשמחה’ (תהל׳ ק׳:2; פיל׳ א׳:25).
5. מה נבחן כעת, ועל מה עלינו להרהר?
5 לאחרונה התבקשו מספר אחים ואחיות נלהבים מאזורים שונים בעולם להשיב על השאלה, ”אילו דברים שאמר או עשה זקן־קהילה תרמו לשמחתכם?” הבה נבחן את תשובותיהם של אחים ואחיות אלו. נסה לחשוב כיצד אתה היית משיב על שאלה זו. בנוסף, חשוב שכולנו נהרהר כיצד אנו יכולים לתרום ליצירת אווירה של שמחה בקהילתנו המקומית. *
”דִרשו בשלום פרסיס יקירתנו”
6, 7. (א) מהי אחת הדרכים שבהן הזקנים יכולים לחקות את דוגמתם של ישוע, פאולוס ומשרתי אלוהים אחרים? (ב) מדוע אחינו שמחים כאשר זוכרים את שמותיהם?
6 רבים מאחינו ומאחיותינו מספרים ששמחתם גוברת כאשר הזקנים מתעניינים בהם באופן אישי. אחת הדרכים העיקריות שבהן הזקנים עושים זאת היא על־ידי כך שהם מחקים את דוגמתם של דוד, אליהוא וישוע. (קרא שמואל ב׳. ט׳:6; איוב ל״ג:1; לוקס י״ט:5.) כל אחד ממשרתי יהוה אלה גילה התעניינות כנה באדם אחר בכך שהשתמש בשמו הפרטי. גם פאולוס הבין עד כמה חשוב לזכור את שמותיהם של אחיו לאמונה ולקרוא להם בשמם. הוא חתם את אחת מאיגרותיו בדרישות שלום ליותר מ־25 אחים ואחיות והזכיר אותם בשמם, ביניהם פרסיס, אחות משיחית שעליה כתב פאולוס: ”דִרשו בשלום פרסיס יקירתנו” (רומ׳ ט״ז:3–15).
7 יש זקני־קהילה שמתקשים לזכור שמות. אולם כאשר הם עושים מאמצים כנים לעשות זאת, הם למעשה אומרים לאחיהם לאמונה, ’אתם חשובים לי’ (שמ׳ ל״ג:17). הזקנים יתרמו במיוחד לשמחתם של אחיהם אם יזכרו את שמותיהם כאשר הם נותנים להם לענות בשיעור המצפה ובאסיפות אחרות (השווה יוחנן י׳:3).
היא ”עמלה רבות באדון”
8. מהי אחת הדרכים החשובות שבהן חיקה פאולוס את דוגמתם של יהוה וישוע?
8 השליח פאולוס גם התעניין באחרים והרעיף עליהם שבחים כנים. זוהי דרך נוספת לתרום לשמחתם של אחינו לאמונה. באותה איגרת שבה הביע את רצונו לעמול למען שמחת אחיו, כתב פאולוס: ”אני גאה בכם עד מאוד” (קור״ב ז׳:4). דברי שבח אלה ללא ספק חיממו את לבם של אחיו בקורינתוס. פאולוס שיבח גם קהילות אחרות (רומ׳ א׳:8; פיל׳ א׳:3–5; תסל״א א׳:8). למעשה, לאחר שהזכיר את פרסיס באיגרתו אל הקהילה ברומא, הוסיף פאולוס שהיא ”עמלה רבות באדון” (רומ׳ ט״ז:12). שבחים אלה ודאי נגעו ללבה של אחות נאמנה זו. פאולוס חיקה את דוגמתם של יהוה וישוע במתן שבחים (קרא מרקוס א׳:9–11; יוחנן א׳:47; ההת׳ ב׳:2, 13, 19).
9. מדוע מתן וקבלת שבחים תורמים ליצירת אווירה שמחה בקהילה?
9 זקני־הקהילה בימינו גם מבינים עד כמה חשוב לבטא במילים את הערכתם כלפי אחיהם (מש׳ ג׳:27; ט״ו:23). כאשר זקן־קהילה עושה זאת, הוא למעשה אומר לאחיו: ’אכפת לי ממך, ואני שם לב למה שאתה עושה’. אחינו לאמונה בהחלט זקוקים לשמוע מילים מעודדות מפי זקני־הקהילה. רבים יסכימו עם מה שאמרה אחות באמצע שנות ה־50 לחייה: ”בעבודה נדיר שמשבחים אותי. יש שם אווירה מנוכרת ותחרותית. לכן כאשר זקן־קהילה משבח אותי על משהו שעשיתי למען הקהילה, זה כל כך מרענן, זה מפיח בי כוחות! תודות לכך אני מרגישה שאבי שבשמיים אוהב אותי”. הורה יחיד, המגדל שני ילדים בָּאמת, מזדהה עם דבריה. לאחרונה שיבח אותו זקן־קהילה בחום. כיצד זה השפיע עליו? הוא מספר: ”דבריו של זקן־הקהילה היו עבורי כמו זריקת עידוד!” ואכן, כאשר זקן־קהילה משבח בכנות את אחיו לאמונה, הדבר מרומם את רוחם ומגביר את שמחתם. כתוצאה מכך הם מתחזקים ויכולים להמשיך להתהלך בדרך החיים מבלי ’להתעייף’ (יש׳ מ׳:31).
’רועים את קהילת אלוהים’
10, 11. (א) כיצד זקני־קהילה יכולים לחקות את הדוגמה שהציב נחמיה? (ב) מה יסייע לזקן־קהילה להעניק מתנה רוחנית כשהוא עורך ביקורי רעייה?
10 דרך חשובה נוספת שבה הזקנים מביעים את התעניינותם האישית באחיהם ותורמים לאווירה של שמחה בקהילה היא בנקיטת יוזמה והושטת עזרה למי שזקוקים לעידוד. (קרא מעשי השליחים כ׳:28.) בעשותם זאת מחקים הזקנים את דוגמתם של רועים רוחניים מימי קדם. שים לב, למשל, כיצד נהג המשגיח הנאמן נחמיה כאשר כמה מאחיו היהודים נחלשו מבחינה רוחנית. הכתוב מציין שהוא מייד קם ועודד אותם (נחמ׳ ד׳:8). הזקנים בימינו חפצים לנהוג באופן דומה. הם ’קמים’ — נוקטים יוזמה — כדי לעזור לאחיהם להיות איתנים באמונה. אם הנסיבות מאפשרות זאת, הם מבקרים את אחיהם ואת אחיותיהם בבתיהם כדי לעודד אותם באופן אישי. בביקורי רעייה אלה הם רוצים ’להעניק להם מתנה רוחנית’ (רומ׳ א׳:11). מה יסייע לזקנים לעשות כן?
11 לפני ביקור הרעייה על זקן־הקהילה להקדיש די זמן כדי לחשוב על מי שהוא מתכוון לבקר. עם אילו קשיים הוא מתמודד? אילו נקודות יכולות לבנות אותו? איזה פסוק או איזו דמות מקראית יתאימו לנסיבותיו? אם הזקן יקדיש מראש מחשבה לאדם, הוא יוכל לנהל עימו שיחה משמעותית ולא שטחית. במהלך ביקורי הרעייה זקן־הקהילה מאפשר לאחיו ולאחיותיו להביע את עצמם, והוא מצדו מקשיב להם במלוא תשומת הלב (יעקב א׳:19). אחות אחת אמרה: ”זה כל כך מעודד כאשר זקן־קהילה מקשיב בכל הלב” (לוקס ח׳:18).
ההתכוננות מסייעת לזקן־קהילה ’להעניק מתנה רוחנית’ במהלך ביקור רעייה
12. מי זקוקים לעידוד בקהילה, ומדוע?
12 מי זקוקים לביקורי רעייה? פאולוס הורה לעמיתיו הזקנים ’להשגיח על כל העדר’. כל חברי הקהילה זקוקים לעידוד, כולל מבשרים וחלוצים המבצעים את שירותם בנאמנות שנה אחר שנה. מדוע הם צריכים את תמיכתם של הרועים הרוחניים? מפני שלעיתים גם אחים אלה החזקים מבחינה רוחנית כמעט כורעים תחת לחצי העולם המרושע הזה. כדי להמחיש מדוע אפילו משרת אלוהים איתן עשוי לעיתים להזדקק לעזרתו של האחר, נדון במקרה שאירע לדוד המלך.
”ויעזור לו אבישי”
13. (א) איזה מצב ניצל יִשְׁבִּי־בְּנֹב? (ב) כיצד נחלץ אבישי לעזרתו של דוד?
13 זמן קצר לאחר שנמשח דוד הצעיר למלך, הוא התייצב פנים אל פנים מול גוליית מבני הרפא (הרפה), גזע של ענקים. דוד האמיץ הרג את הענק (שמ״א י״ז:4, 48–51; דה״א כ׳:5, 8). כעבור שנים, במהלך קרב עם הפלשתים, שוב התייצב דוד פנים אל פנים מול ענק. שמו היה יִשְׁבִּי־בְּנֹב, גם הוא מבני הרפה (שמ״ב כ״א:16). במקרה זה הענק כמעט הרג את דוד. מדוע? לא היה זה משום שדוד איבד את אומץ לבו, אלא משום שאזלו כוחותיו. הכתוב מוסר: ”ויָעף דוד”. כאשר הבחין יִשְׁבִּי־בְּנֹב בחולשתו הפיזית הרגעית, הוא רצה ”להכות את דוד”. אך אז, בדיוק לפני שדקר הענק בנשקו את דוד, בא לעזרו אבישי בן צרויה ”ויך את הפלשתי וימיתהו” (שמ״ב כ״א:15–17). דוד ניצל ברגע האחרון. הוא היה ודאי אסיר תודה לאבישי על כך שהשגיח עליו ונחלץ לעזרתו כשנשקפה סכנה לחייו. אילו לקחים נוכל להפיק ממקרה זה?
14. (א) כיצד נוכל לגבור על קשיים דמויי גוליית? (ב) כיצד יכולים זקני־הקהילה לסייע לאחרים להצית מחדש את שמחתם ולחדש את כוחם? הבא דוגמה.
14 כמשרתי יהוה אנו מבצעים את שירותנו ברחבי העולם, חרף המכשולים שהשטן ונציגיו מציבים בדרכנו. חלקנו עמדנו פנים אל פנים מול קשיים ענקיים. אך תודות לכך ששמנו את מלוא מבטחנו ביהוה, התמודדנו עם קשיים דמויי גוליית אלה והכרענו אותם. אולם לפעמים המאבק המתמיד עם לחצי העולם מותיר אותנו תשושים ומיואשים. במצב זה אנו פגיעים וחלשים יותר וקיימת הסכנה שנכרע תחת לחצים שבמצב אחר היינו מצליחים להתמודד איתם. כפי שרבים חוו מניסיונם, ברגעים אלה התמיכה הניתנת מצד זקן־קהילה עשויה להצית מחדש את שמחתנו ולחדש את כוחנו. חלוצה באמצע שנות ה־60 לחייה סיפרה: ”לפני זמן מה לא הרגשתי טוב, ושירות השדה התיש אותי. זקן־קהילה ניגש אליי כי הוא שם לב שאפסו כוחותיי. הייתה לנו שיחה מעודדת שהתבססה על קטע מתוך המקרא. יישמתי את העצות שהוא נתן לי והן הועילו לי”. היא הוסיפה: ”כמה אוהב היה זה מצדו של אותו זקן־קהילה להבחין בחולשתי ולהושיט לי עזרה!” זה מחמם את הלב לדעת שזקני־הקהילה שלנו משגיחים עלינו באהבה, ובדומה לאבישי, מוכנים להיחלץ ’לעזרתנו’.
”כדי שתדעו מה עמוקה אהבתי אליכם”
15, 16. (א) מדוע פאולוס היה אהוב מאוד על אחיו לאמונה? (ב) מדוע אנו אוהבים את זקני־הקהילה?
15 תפקיד הרועה כרוך בעמל רב. לא אחת קורה שזקני־קהילה מדירים שינה מעיניהם, כיוון שהם דואגים לעדר אלוהים ומתפללים למענו או כיוון שהם מעניקים תמיכה רוחנית לאחיהם לאמונה (קור״ב י״א:27, 28). עם זאת, הם ממלאים את אחריותם בשמחה כדוגמת פאולוס. הוא כתב אל הקורינתים: ”בחפץ לב אתן את מה שיש לי ואף את כל כולי למען נפשותיכם” (קור״ב י״ב:15). בשל אהבתו לאחיו נתן פאולוס את כל כולו כדי לחזקם (קרא קורינתים ב׳. ב׳:4; פיל׳ ב׳:17; תסל״א ב׳:8). אין פלא אפוא שהאחים אהבו מאוד את פאולוס (מה״ש כ׳:31–38).
16 כמשרתיו של אלוהים גם אנו אוהבים את זקני־הקהילה המשיחיים ומודים ליהוה בתפילותינו האישיות על כך שהם דואגים לנו. הם מתעניינים בנו באופן אישי ובכך תורמים לשמחתנו. ביקורי הרעייה שהם עורכים בונים אותנו. יתר על כן, אנו אסירי תודה על כך שהם מוכנים לבוא לעזרתנו ברגעים שבהם אנו חשים שלחצי העולם הזה קשים מנשוא. זקני־קהילה קשובים אלה הם אכן ’שותפינו לעבודה למען שמחתנו’.
^ ס׳ 5 אותם אחים ואחיות התבקשו להשיב גם על השאלה: ”מהי לדעתך התכונה החשובה ביותר של זקן־קהילה?” רובם המכריע השיבו ”נגישות”. אנו נדון בתכונה חשובה זו באחת ההוצאות הבאות של כתב עת זה.
