התגלית המדעית שפרסמו ב־1953 הביולוגים המולקולאריים ג’יימס ווטסון ופרנסיס קריק תרמה רבות להבנת מנגנוני החיים. הם גילו את מבנה הסליל הכפול של הדנ”א.‏ * הדנ”א הוא מולקולה דמוית חוט המצויה לרוב בגרעין התא ומכילה מידע מקודד, או ”כתוב”. לכן ניתן לתאר את התא כספרייה חיה. ממצא מדהים זה פתח את הפתח לעידן חדש בתחום הביולוגיה. לאיזו מטרה משמש המידע ”הכתוב” בתאים? והשאלה הגדולה יותר: מה מקור המידע?‏

האם שאלת את עצמך כיצד הופך זרע לעץ או כיצד הופכת ביצית מופרית לאדם? האם תהית כיצד ירשת את תכונותיך? התשובות נמצאות במידע הצפון בדנ”א.‏

כמעט בכל התאים יש דנ”א, מולקולה מורכבת הדומה לסולם לולייני ארוך. בגנום האנושי, מכלול הדנ”א שלנו, יש כשלושה מיליארד ”שלבים” כימיים בסולם. המדענים קוראים לשלבים האלה זוגות בסיסים מכיוון שכל שלב מורכב משני חומרים כימיים. קיימים ארבעה בסיסים, ונהוג לסמן אותם לפי האות הראשונה של שמם בלועזית: T G C A.‏ * ניתן לדמות את הבסיסים לאלפבית פשוט בן ארבע אותיות בלבד. ב־1957 העלה קריק את ההשערה כי הרצף לאורך השלבים הכימיים הוא שיוצר את ההנחיות המקודדות. בשנות ה־60 נעשו הצעדים הראשונים לפענוח הקוד.‏

קיימות דרכים רבות לאחסן ולעבד מידע כגון תמונות, צלילים ומילים. לדוגמה, מחשבים מבצעים זאת באופן דיגיטלי. תאים חיים מאחסנים ומעבדים מידע בצורה כימית, והדנ”א ממלא תפקיד מפתח בכך. הדנ”א מועבר הלאה כאשר תאים מתחלקים וכאשר אורגניזמים מתרבים. היכולות הללו הן מבין מאפייני החיים הבסיסיים.‏

כיצד משתמשים התאים במידע שבתוכם? חשוב על הדנ”א כעל ספר מתכונים, שכל מתכון מכיל הנחיות מפורטות ומדויקות המתארות כל שלב בתהליך ההכנה. אך במקרה זה התוצר הסופי הוא לא עוגה או עוגייה, אלא כרוב או פרה. כמובן, בתאים החיים התהליכים מתרחשים באופן אוטומטי  לחלוטין, דבר המוסיף לעניין נדבך של מורכבות ותחכום.‏

המידע הגנטי מאוחסן בתא וזמין לעת הצורך, למשל להחלפת תאים זקנים וחולים בתאים בריאים וחדשים או להעברת תכונות לצאצאים. כמה מידע יש בדנ”א‏? ניקח לדוגמה את אחד האורגניזמים הקטנים ביותר — החיידק. המדען הגרמני ברנט־אולף קיופרס ציין: ”אם נמיר זאת לשפה אנושית, הטקסט המולקולארי הדרוש לבניית תא חיידק ימלא ספר של כאלף עמודים”. לאור זאת ניתן להבין מדוע כתב דיוויד דימר, פרופסור לכימיה, את הדברים הבאים: ”אפילו צורת החיים הפשוטה ביותר מעוררת התפעלות במורכבותה”. ומה לגבי הגנום האנושי? ”[הוא] יכול למלא ספרייה של כמה אלפי כרכים”, אומר קיופרס.‏

השוואת המידע בדנ”א ל”שפה מולקולארית גנטית” היא לא ”רק מטפורה”, מציין קיופרס. ”בדומה לשפה האנושית”, הוא מוסיף, ”גם לשפה המולקולארית גנטית יש ממד תחבירי”. במילים פשוטות, לדנ”א יש ”דקדוק”, כלומר מערכת כללים מדויקת לכתיבת ההנחיות וביצוען.‏

‏”המילים” ו”המשפטים” בדנ”א מהווים ”מתכונים” ליצירת חלבונים וחומרים אחרים המשמשים כאבני הבניין של התאים השונים בגוף. ”מתכונים” אלה אחראים ליצירת תאי עצם, תאי שריר, תאי עצב, תאי עור וכדומה. ”גדילי הדנ”א מכילים מידע הכתוב בקודים שמורכבים מחומרים כימיים, וכל חומר כימי מיוצג על־ידי אות”, כתב הביולוג האבולוציוני ריצ’רד דוקינס. ”זה כמעט טוב מכדי להיות אמיתי, אבל הקוד כתוב בצורה שאנו יכולים להבין”.‏

דוד המלך, אחד מכותבי המקרא, אמר לאלוהים בתפילה: ”גולמי [עובר בראשית התהוותו] ראו עיניך, ועל ספרך כולם [כל איבריי] ייכתבו” (‏תהלים קל”ט:16‏). כמובן, דוד השתמש בשפה פיוטית. אך הנקודה שהוא הביע מדויקת לחלוטין. דיוק כזה מאפיין את כל כותבי המקרא. איש מהם לא  הושפע ולו במעט מסיפורי עם ומיתולוגיות של עמים קדומים אחרים (‏שמואל ב’. כ”ג:1, 2;‏ טימותיאוס ב’. ג’:16‏).‏

כאשר מדענים מצליחים לפתור תעלומה אחת, הם לא פעם נתקלים בתעלומה אחרת. כך קרה עם גילוי הדנ”א. לאחר שהובן שהדנ”א מכיל מידע מקודד, רבים שאלו את עצמם: ’מה מקור המידע?’ כמובן, איש לא ראה כיצד התהוותה מולקולת הדנ”א הראשונה. לפיכך עלינו להגיע למסקנה בכוחות עצמנו. אך אין זה אומר שהמסקנה שנסיק תהיה בגדר השערה בלבד. תן דעתך לדוגמאות הבאות.‏

• בשנת 1999 נמצאו בפקיסטן שברי חרס עתיקים מאוד, ועליהם סימנים משונים שטרם פוענחו. אולם אין עוררין על כך שהם נחקקו על־ידי אדם.‏

• מספר שנים לאחר שגילו ווטסון וקריק את מבנה הדנ”א, החלו שני פיזיקאים לנסות לאתר אותות רדיו מקודדים מהחלל. זו הייתה ראשיתו של החיפוש המודרני אחר חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ.‏

מה ניתן ללמוד מכך? אנשים מסיקים שמאחורי מידע עומד גורם תבוני, בין שמדובר במידע בצורת סימנים על כלי חרס ובין שמדובר באותות מהחלל. הם אינם צריכים להיות עדים להתהוות המידע כדי להגיע למסקנה הזו. אך כאשר התגלה הצופן המורכב ביותר הידוע לאדם — צופן החיים הכימי — רבים נטשו את ההיגיון הזה וטענו שהדנ”א נוצר בתהליכים לא־תבוניים. האם זה הגיוני? האם זה עקבי? האם זה מדעי? לא מעט מדענים בעלי שם ישיבו שלא. ביניהם נמנים פרופסור ג’ין הואנג ופרופסור יאן־דה קסואה.‏ * ראה מה בפיהם.‏

פרופסור ג’ין הואנג עוסק בחקר הגנטיקה המתמטית. בעבר הוא האמין באבולוציה, אך בעקבות מחקריו הוא שינה את השקפתו. ”מחקריי בתחום הגנטיקה”, הוא אמר לכתב עורו!, ‏”מאפשרים לי לבחון לעומק את מנגנוני החיים, והידע שנחשף בפניי מעורר בי יראת כבוד לנוכח חוכמתו של הבורא”.‏

פרופסור יאן־דה קסואה הוא מנהל מחקר על התפתחות העובר באוניברסיטה הלאומית למדעים וטכנולוגיה בפינגטונג, טייוואן. גם הוא האמין באבולוציה, אך עם הזמן מחקריו גרמו לו לשנות את דעתו. באשר להתחלקות התאים והתמיינותם הוא ציין: ”התאים הנכונים צריכים להיווצר בסדר הנכון ובמקומות הנכונים. בהתחלה הם הופכים לרקמות, ואחרי כן הרקמות הופכות לאיברים ולגפיים. אף מהנדס לא יכול אפילו לחלום לכתוב הוראות לתהליך כזה.  אך ההוראות להתפתחות העובר כתובות בדנ”א בצורה מעוררת פליאה. כשאני חושב על היופי שבכל זה, אני משתכנע שהחיים נוצרו על־ידי אלוהים”.‏

מן הצדק להשיב שכן. אם אלוהים ברא את החיים, ראוי לזקוף זאת לזכותו ולא לזכות האבולוציה (‏ההתגלות ד’:11‏). זאת ועוד, אם אנו יצירי כפיו של בורא רב־תבונה, יש סיבה לקיומנו. אילו החיים היו תולדה של תהליכים שהתרחשו ללא כל הכוונה, קיומנו היה נטול משמעות.‏ *

כל אדם בר־דעת רוצה לקבל תשובות מספקות לשאלותיו. ”השאיפה למצוא משמעות היא הכוח המניע הראשוני של האדם”, אמר ויקטור פראנקל, שהיה פרופסור לנוירולוגיה ופסיכיאטריה. במילים אחרות, יש לנו רעב רוחני שאנו משתוקקים להשביע, וההסבר ההגיוני היחידי לכך הוא שאנו תוצר של בריאה מכוונת. ואם אנו אכן מעשה ידיו של אלוהים, נשאלת השאלה: האם הוא גם סיפק לנו אמצעי למילוי הצורך הרוחני שלנו?‏

התשובה מצויה בדברים ח’:3‏: ”לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי יהוה יחיה האדם”. דבריו של יהוה המתועדים במקרא השביעו את רעבונם הרוחני של מיליונים, העניקו משמעות לחייהם ונתנו להם תקווה לעתיד (‏תסלוניקים א’. ב’:13‏). מי ייתן והמקרא יצמיח תועלת רבה גם לך. מן הראוי שלכל הפחות תבחן ספר ייחודי זה.‏