נימפית החורשף — התעלומה שנפתרה
במשך מאות שנים התבוננו האירופאים בהתפעלות בפרפרים הצבעוניים ממין נימפית החורשף (Vanessa cardui) ותהו מה עולה בגורלם בסוף הקיץ. האם הם מתים עם בוא הקור? מחקר חדש חושף את סיפורם המרתק: הפרפרים יוצאים מדי שנה למסע נדידה מצפון אירופה לאפריקה ובחזרה.
במסגרת המחקר הצליבו החוקרים נתונים שהתקבלו ממערכת מכ”ם מתוחכמת ומאלפי תצפיות של מתנדבים ברחבי אירופה. הם גילו שבסוף הקיץ מיליוני פרפרים ממין נימפית החורשף נודדים דרומה כשהם עפים רוב הזמן בגובה של 500 מטר ויותר, ולכן איש לא הבחין בהם קודם לכן. הפרפרים ממתינים לבואן של רוחות מתאימות, הנושאות אותם במהירות ממוצעת של 45 קילומטר לשעה במסעם הארוך לאפריקה. הנקודה הצפונית ביותר במסע הנדידה השנתי, שיכול להגיע ל־000,15 קילומטר, היא קצה האזור הארקטי, והנקודה הדרומית ביותר היא האזור הטרופי של מערב אפריקה. המרחק שעוברים פרפרי נימפית החורשף כמעט כפול מהמרחק שעוברים פרפרי הדנאית המלכותית הנפוצים באמריקה הצפונית. נדרשים שישה דורות רצופים של פרפרי נימפית החורשף להשלמת מסע נדידה הלוך ושוב.
הפרופסורית ג׳יין היל מאוניברסיטת יורק באנגליה מסבירה: ”פרפרי נימפית החורשף נמצאים כל הזמן בתנועה. הם מתרבים וממשיכים הלאה בדרכם”. כך נודדת מדי שנה כל אוכלוסיית נימפיות החורשף מצפון אירופה לאפריקה ובחזרה.
”לחרק זעיר זה, השוקל פחות מגרם ובעל מוח בגודל של ראש סיכה, אין אפשרות ללמוד מפרפרים בוגרים שכבר ערכו את המסע, אך הוא יוצא למסע נדידה בין־יבשתי נועז”, מציין ריצ׳ארד פוקס, מנהל המחקר של אגודת שימור הפרפרים (Butterfly Conservation). ”בעבר חשבנו שבחורפיה הקשים של בריטניה הפרפר מובל באופן עיוור בחסדי הרוח אל מבוי סתום מבחינה אבולוציונית”, מוסיף פוקס. בניגוד לכך המחקר החדש ”הוכיח שפרפרי נימפית החורשף הם בעלי כושר נדידה מעולה”.