עבור לתוכן

עבור לתוכן העניינים

צוהר אל העבר

רוברט בויל

רוברט בויל

אוהבי ההיסטוריה אולי זוכרים את רוברט בויל כמדען שעל שמו נקרא חוק בויל — חוק טבע המסביר את הקשר בין לחץ ונפח הגזים.‏ תגליתו החשובה הניחה את הבסיס לאינספור התפתחויות מדעיות שבאו בעקבותיה.‏ אבל רוברט בויל היה יותר מאשר מדען מחונן.‏ הוא נחשב גם לאדם בעל אמונה עזה באלוהים ובדברו,‏ המקרא,‏ שנכתב בהשראת רוח הקודש.‏

בויל נולד ב־1627 בטירת ליזמור שבאירלנד למשפחה אמידה.‏ היה זה קרוב לתחילתה של תקופה המכונה בפי ההיסטוריונים ”‏תור התבונה”‏ — תקופה שבה ניסו אנשי רוח לשחרר את האדם מההשקפות הפנאטיות ששעבדו במשך מאות שנים את המין האנושי.‏ בויל היה שותף למטרה זו.‏ באוטוביוגרפיה שכתב על שנות חייו המוקדמות,‏ הוא העניק לעצמו את השם פילרטוס,‏ שמשמעו ”‏אוהב יושרה”‏.‏

תשוקתו של בויל ללמוד את האמת הייתה עזה באותה מידה כמו רצונו לחלוק עם אחרים את כל הידע שרכש.‏ הוא הפך למחבר פורה,‏ ולכתביו הייתה השפעה גדולה על רבים מבני דורו,‏ לרבות המדען המפורסם סר אייזק ניוטון.‏ בשנת 1660 היה בויל לאחד ממייסדי ”‏החברה המלכותית”‏,‏ מוסד מדעי הקיים עד היום בלונדון.‏

איש מדע

בויל זכה לכינוי ”‏אבי הכימיה”‏.‏ הוא נקט גישה שונה לגמרי מזו של האלכימאים בימיו.‏ הם שמרו את ממצאיהם בסוד או תיארו אותם במונחים מעורפלים שרק מעטים מחוץ למעגל הקרוב אליהם יכלו להבין.‏ בניגוד אליהם,‏ בויל פרסם בצורה גלויה את כל פרטי מחקריו.‏ יתר על כן,‏ במקום לקבל ללא עוררין הנחות שהיו מושרשות זה זמן רב,‏ הוא דגל בעריכת ניסויים מבוקרים לשם קביעת עובדות.‏

ניסוייו של בויל תמכו בדעה שחומר מורכב ממה שכונה בפיו ”‏גופיפים”‏,‏ חלקיקים מסוג כלשהו המתלכדים בדרכים שונות ויוצרים חומרים שונים.‏

גישתו של בויל כלפי מחקרים מדעיים מתוארת היטב בספרו המפורסם הכימאי הספקן.‏ בספרו הוא ממליץ למדענים לא להיות יהירים או דוגמטיים,‏ אלא להיות מוכנים להודות בטעויות.‏ הוא עמד על כך שאנשים בעלי דעות מוצקות יקפידו להבחין בין הדברים שהם יודעים שהם נכונים ובין הדברים שהם סבורים שהם נכונים.‏

בויל עמד על כך שאנשים בעלי דעות מוצקות יקפידו להבחין בין הדברים שהם יודעים שהם נכונים ובין הדברים שהם סבורים שהם נכונים

איש אמונה

בויל נקט אותה גישה בכל הנוגע לעניינים רוחניים.‏ הדברים שגילה על היקום ועל המבנה המופלא של היצורים החיים שכנעו אותו בקיומו של מתכנן ובורא.‏ לכן הוא דחה את הגישה האתיאיסטית שצברה פופולריות בקרב העילית האינטלקטואלית של ימיו.‏ לדידו,‏ אדם המשתמש בכוח ההיגיון שלו מתוך מניעים כנים אינו יכול שלא להאמין באלוהים.‏

אולם בויל לא חשב שדי בתבונה האנושית לבדה כדי להגיע להארה אמיתית.‏ הוא הבין שיש צורך בהתגלות כלשהי מאת אלוהים.‏ התגלות זו,‏ הוא אמר,‏ היא דבר־אלוהים,‏ המקרא.‏

בויל היה מוטרד מכך שרבים לא הכירו את עיקרי האמונה שבמקרא ומכך שהאמונות הדתיות שלהם לא נבנו על בסיס מוצק.‏ איך ייתכן,‏ הוא שאל,‏ שאמונתו הדתית של האדם תתבסס אך ורק על אמונתם של הוריו או על מקום הולדתו?‏ לבויל היה רצון עז לעזור לאנשים להעמיק את הידע שלהם במקרא.‏

מסיבה זו נתן בויל כספים כדי לתמוך בהוצאתו לאור של המקרא בשפות רבות.‏ בין השפות האלו נכללו חלק משפות הילידים בצפון אמריקה,‏ וכן ערבית,‏ אירית,‏ מלאית וטורקית.‏ רוברט בויל בהחלט הוכיח שהוא אדם מוכשר ועניו גם יחד,‏ אדם עם תשוקה בלתי נלאית למצוא את האמת לגבי כל דבר ודבר ולעזור לאחרים לנהוג כמותו.‏