נושא השער
לגדל ילדים מתחשבים בעולם הדוגל ב”קודם אני”
בכל יום יש לנו אינספור הזדמנויות לגלות טוב לב כלפי אחרים. אולם נראה כי רבים חושבים רק על עצמם. עדויות לכך ניתן לראות בכל עבר — אנשים מרמים זה את זה בחוסר בושה, נוהגים בכביש באגרסיביות, משתמשים בשפה גסה ומתפרצים בזעם על אחרים.
גם בבתים רבים רווחת הגישה של ”קודם אני”. למשל, יש זוגות המתגרשים רק משום שאחד הצדדים סבור שמגיע לו מישהו טוב יותר. לפעמים הורים מטמיעים באופן לא־מודע בילדיהם את הגישה של ”קודם אני”. כיצד? בכך שהם נכנעים לכל גחמה שלהם ומהססים להטיל עליהם מוסר.
לעומת זאת, הורים רבים מלמדים את ילדיהם להציב את האחר לפני עצמם, ויש בכך יתרונות רבים. לילדים מתחשבים יש סיכוי רב יותר לרכוש חברים וליהנות ממערכות יחסים יציבות. ילדים כאלה יהיו מן הסתם מאושרים יותר. מדוע? כיוון שעל־פי המקרא, ”גדול אושרו של הנותן מזה של המקבל” (מעשי השליחים כ׳:35).
אם אתה הורה, כיצד תוכל לעזור לילדיך ליהנות מהיתרונות שמניבה התנהגות אדיבה ולסייע להם לא לאמץ את הגישה האנוכית הרווחת כל כך בסביבתם? תן דעתך לשלוש מלכודות העלולות לגרום לילדיך לפתח גישה של ”קודם אני”, וראה כיצד ניתן להימנע ממלכודות אלה.
1 לשבח יותר מדי
הבעיה. חוקרים הבחינו במגמה מטרידה: צעירים רבים נכנסים למעגל העבודה בתחושה של ”מגיע לי” — הם מצפים להצליח, גם אם הם משקיעים מעט אם בכלל בעבודתם. יש הסבורים שהם יקודמו במהירות אף שלא רכשו מיומנות בעבודתם. אחרים משוכנעים שהם מיוחדים ושיש להתייחס אליהם ככאלה. אולם כשהם מבינים שאחרים אינם שותפים לדעה זו, הם שוקעים בדיכאון.
מה עומד מאחורי הבעיה? לפעמים שורשי הגישה של ”מגיע לי” נעוצים באופן שבו הפרט גדל. למשל, יש הורים שהושפעו בצורה מוגזמת מתנועת ההערכה העצמית שצברה פופולריות בעשורים האחרונים. הרעיון שקידמה נראה הגיוני: אם מעט תשבחות מועילות לילדים, אזי הרעפת תשבחות תועיל להם בהרבה. כמו כן, הסברה הייתה שאם הורה יביע מורת רוח בדרך כשלהי, הדבר רק ירפה את ידיו של הילד. ובעולם ששם לו למטרה לבנות את ההערכה העצמית של הפרט, הורה שלא דבק בגישה זו נחשב להורה חסר אחריות. להורים נאמר: אסור לגרום לילדים להרגיש רע עם עצמם.
בעקבות זאת החלו הורים רבים להרעיף תשבחות על ילדיהם, גם כשילדיהם לא עשו שום דבר מיוחד שהיה ראוי לשבח. כל הישג, ולו השולי ביותר, נחגג; ומכל טעות, ולו הגדולה ביותר, התעלמו. הורים אלה האמינו שהסוד לבניית הערכה עצמית הוא להתעלם מהדברים הרעים ולשבח את ילדיהם על כל דבר אחר. המטרה לגרום לילדים להרגיש טוב עם עצמם הפכה להיות חשובה יותר מאשר ללמד אותם להגיע להישגים שבאמת יגרמו להם להרגיש כך.
מה אומר המקרא? המקרא מכיר בכך שטוב לשבח מהסיבות הראויות (מתי כ״ה:19–21). אולם אם משבחים ילדים רק כדי לגרום להם להרגיש טוב, הם עלולים לפתח דעה מסולפת על עצמם. לא בכדי מציין המקרא: ”אם מישהו חושב את עצמו למשהו בעוד שהוא לא כלום, איש זה מתעה את עצמו” (גלטים ו׳:3). מסיבה טובה אומר המקרא להורים: ”אל תמנע מנער מוסר” (משלי כ״ג:13). *
מה תוכל לעשות? עשה לך למטרה להטיל מוסר בעת הצורך ולשבח את ילדיך כשהם באמת ראויים לכך. אל תרעיף עליהם שבחים רק כדי לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם. קרוב לוודאי שזה לא יועיל להם. בספר דור האני (Generation Me) נאמר: ”ביטחון עצמי אמיתי נובע מפיתוח כישרונותיך ומרכישת ידע, ולא מכך שאומרים לך שאתה נהדר רק מעצם קיומך”.
”איש אל יחשוב את עצמו ליותר משראוי לו לחשוב, אלא יהא צנוע בהערכתו” (רומים י״ב:3, bsi).
2 לגונן יותר מדי
הבעיה. נראה כי רבים מהצעירים הנכנסים למעגל העבודה אינם ערוכים כלל להתמודדות עם קשיים. יש שנשברים לשמע הביקורת הקלושה ביותר. אחרים בררנים מדי ומוכנים לעבוד רק בעבודה העונה על ציפיותיהם הגבוהות ביותר. למשל, בספרו הדן בגיל ההתבגרות (Escaping the Endless Adolescence) מספר ד״ר ג׳וזף אלן על צעיר שאמר לו במהלך ראיון עבודה: ”יש לי תחושה שהיבטים מסוימים בעבודה יכולים לפעמים להיות קצת משעממים, ואני לא רוצה שיהיה לי משעמם”. ד״ר אלן כותב: ”נראה שהוא לא הבין שבכל עבודה יש היבטים משעממים. איך מישהו יכול להגיע לגיל עשרים ושלוש ולא לדעת את זה?”
מה עומד מאחורי הבעיה? בעשורים האחרונים הורים רבים מרגישים שהם חייבים לגונן על ילדיהם מכל קושי. הבת נכשלה במבחן — ההורה מתערב ודורש מהמורה להעלות לה את הציון. הבן קיבל דו״ח תנועה — ההורה משלם את הקנס במקומו. לבן היה קשר רומנטי שלא עלה יפה — ההורה מטיל את כל האשמה על הצד השני.
אומנם זה טבעי לרצות לגונן על ילדיך, אבל אם תהיה מגונן מדי תשדר להם מסר מוטעה — שהם אינם צריכים לקחת אחריות על מעשיהם. ”במקום ללמוד שהם יכולים להתגבר על כאב ואכזבה, ואפילו ללמוד מכך, ילדים [כאלה] הופכים להיות מאוד מרוכזים בעצמם והם משוכנעים שהעולם והוריהם חייבים להם משהו”, מציין הספר משמעת חיובית לבני נוער (Positive Discipline for Teenagers).
מה אומר המקרא? קשיים הם חלק מהחיים. למעשה במקרא נאמר: ”עת ופגע יקרה את כולם” (קהלת ט׳:11). וזה כולל אנשים טובים. למשל, השליח המשיחי פאולוס התמודד עם קשיים מקשיים שונים במהלך שירותו. אולם ההתמודדות עם קשיים אלו הועילה לו. הוא כתב: ”למדתי להסתפק במה שיש לי בכל הנסיבות. ... למדתי את סוד ההסתפקות, בין אם בשובע ובין אם ברעב, בין אם בשפע ובין אם במחסור” (פיליפים ד׳:11, 12).
מה תוכל לעשות? קח בחשבון את בגרותם של ילדיך ונסה ליישם את העיקרון המקראי הבא: ”כל אחד יישא את הנטל שלו” (גלטים ו׳:5). אם בנך קיבל דו״ח, עדיף שהוא ישלם את הקנס מדמי הכיס שלו או ממשכורתו. אם בתך נכשלה במבחן, זה אולי צריך לגרום לה להתעורר ולהבין שבפעם הבאה עליה להתכונן טוב יותר. אם לבנך היה קשר רומנטי שלא עלה יפה, נחם אותו — אבל בהזדמנות המתאימה עזור לו לחשוב על שאלות כגון זו: ’האם במבט לאחור חוויה זו חשפה אצלי צדדים טעוני שיפור?’ ילדים הלומדים להתמודד עם בעיות מפתחים כושר עמידה וביטחון עצמי — תכונות שאולי יחסרו להם אם מישהו תמיד יבוא להצילם.
”יבחן איש את מעשהו, ואז ישמח במעשיו” (גלטים ו׳:4, גינ׳).
3 לפנק יותר מדי
הבעיה. בסקר שנערך בקרב צעירים, אמרו 81 אחוז שהמטרה החשובה ביותר של
הדור שלהם היא ’להיות עשירים’ — ודירגו את זה בעדיפות גבוהה בהרבה מהושטת עזרה לאחרים. אבל החתירה לעושר אינה מביאה לתחושת סיפוק. למעשה, מחקרים מראים שאנשים המתמקדים בדברים חומריים הם אנשים פחות מאושרים ויותר מדוכאים. ובהשוואה לאחרים הם גם סובלים מיותר בעיות רפואיות ונפשיות.מה עומד מאחורי הבעיה? במקרים מסוימים ילדים גדלים במשפחות חומרניות. ”הורים רוצים שילדיהם יהיו מאושרים, וילדים רוצים דברים חומריים”, מציין הספר מגפת הנרקיסיזם (The Narcissism Epidemic). ”ולכן ההורים קונים להם דברים. והילדים מרגישים מאושרים, אבל רק לזמן קצר. אחר כך הם רוצים דברים נוספים”.
כמובן, עולם הפרסום ממהר לנצל צרכנים רעבתניים אלה. הוא מקדם רעיונות כגון ’מגיע לך הטוב ביותר’. צעירים רבים נפלו במלכודת, והם עכשיו שקועים בחובות ואינם מסוגלים לשלם על הדברים ש”מגיעים” להם.
מה אומר המקרא? המקרא מכיר בכך שאנו זקוקים לכסף (קהלת ז׳:12). אולם הוא גם מזהיר ש”אהבת הכסף היא שורש של כל מיני רעות”, ומוסיף: ”יש שפיתחו אהבה זו... והיו כמי שדוקר את כל גופו וגורם לעצמו מכאובים רבים” (טימותיאוס א׳. ו׳:10). המקרא אינו מעודד אותנו לרדוף אחר עושר חומרי, אלא להסתפק בצורכי המחיה הבסיסיים (טימותיאוס א׳. ו׳:7, 8).
”הנחושים להתעשר נכנעים לפיתויים ונופלים במלכודת ובהרבה תאוות אוויליות ומזיקות” (טימותיאוס א׳. ו׳:9).
מה תוכל לעשות? בתור הורה עליך לבחון את גישתך כלפי כסף וכלפי הדברים שניתן לקנות בו. שמור על סדר עדיפויות נכון ועזור גם לילדיך לעשות זאת. הספר מגפת הנרקיסיזם, שהוזכר קודם לכן, מציע: ”הורים וילדים יכולים לדון בנושאים כגון ’מתי כדאי לרכוש מוצרים במבצע ומתי זה לא כדאי?’ ’מהו שער ריבית?’ ’מתי קנית מוצר כלשהו כיוון שמישהו אחר חשב שעליך לקנות אותו?’”
היזהר שלא להשתמש בדברים חומריים כדי לכסות על בעיות משפחתיות הדורשות טיפול. ”להשליך דברים חומריים על בעיות זהו פתרון ידוע לשמצה שאף פעם אינו מצליח”, נאמר בספר מחיר המותרות (The Price of Privilege). ”בבעיות יש לטפל במחשבה, בתבונה ובאמפתיה, ולא בעזרת נעליים ותיקים”.
^ 11 ס׳ המקרא אינו תומך בהתעללות פיזית או רגשית בילדים (אפסים ד׳:29, 31; ו׳:4). המטרה של הטלת מוסר היא לחנך את הילד ולא לשמש בידי ההורה אמצעי לפרוק את כעסו.