מיהו מחבר המקרא?
מנקודת המבט המקראית
מיהו מחבר המקרא?
המקרא אינו מסתיר את זהות כותביו. חלקים שונים של ספר זה מתחילים במילים כמו ”דברי נחמיה”, ”חזון ישעיהו” ו”דבר יהוה אשר היה אל יואל” (נחמיה א׳:1; ישעיהו א׳:1; יואל א׳:1). רשומות היסטוריות מסוימות מזוהות כפרי עטם של גד, נתן או שמואל (דברי הימים א׳. כ״ט:29). הכתובות במספר מזמורי תהלים מזהות את מחבריהם — תהלים ע״ט, פ״ח, פ״ט, צ׳, ק״ג וקכ״ז.
מאחר שבני אדם כתבו את המקרא, טוענים הספקנים שהוא פרי חוכמת אנוש, כמו כל ספר אחר. אך האם דעה זו נשענת על בסיס מוצק?
ארבעים כותבים, מחבר אחד
רוב כותבי המקרא ציינו שהם כותבים בשם יהוה, אל האמת האחד והיחיד, ושהם הודרכו על־ידיו או באמצעות מלאך שייצג אותו (זכריה א׳:7, 9). נביאים שכתבו את התנ״ך הצהירו למעלה מ־300 פעם: ”כה אמר יהוה” (עמוס א׳:3; מיכה ב׳:3; נחום א׳:12). רבים מכתביהם מתחילים במשפטים כגון ”דבר יהוה אשר היה אל הושע” (הושע א׳:1; יונה א׳:1). השליח פטרוס אמר בנוגע לנביאי אלוהים: ”רוח הקודש הניעה בני אדם לדבר מטעם אלוהים” (פטרוס ב׳. א׳:21).
מכאן שהמקרא הוא ספר רב חלקים ועם זאת הרמוני שנכתב בידי כותבים רבים שהודו כי אלוהים עומד מאחורי כתביהם. במילים אחרות, בני אדם שימשו בידי אלוהים כמזכירים שהעלו את מחשבותיו על הכתב. כיצד?
”נכתב ברוח אלוהים”
”כל הכתוב נכתב ברוח אלוהים”, מסביר השליח פאולוס (טימותיאוס ב׳. ג׳:16). המילים ”ברוח אלוהים” מתורגמות ממילה יוונית שמשמעה ”אלוהים מפיח”. הכוונה היא שאלוהים השתמש בכוח בלתי נראה כדי להשפיע על מחשבותיהם של הכותבים ולהעביר להם את מסריו. מעניין לציין שאת עשרת הדברות חקק יהוה עצמו על לוחות אבן (שמות ל״א:18). לפעמים הכתיב אלוהים את מסריו ישירות למשרתיו. בשמות ל״ד:27 כתוב: ”ויאמר יהוה אל משה: ’כתוב לך את הדברים האלה...’”.
במקרים אחרים גרם אלוהים לאנשים לראות חזיונות והיה עליהם לתעדם בכתב. לדוגמה, יחזקאל אמר: ”ואראה מראות אלוהים” (יחזקאל א׳:1). באופן דומה, ”ראה דניאל חלום וחזיונות ראשו באו לו בהיותו על משכבו. אז כתב את החלום” (דניאל ז׳:1). כך הועברו תכניו של הספר האחרון במקרא, ספר ההתגלות, אל השליח יוחנן. יוחנן כתב: ”הייתי בהשראת הרוח ביום האדון ושמעתי מאחריי קול גדול כקול שופר אומר: ’את אשר אתה רואה כתוב בספר’” (ההתגלות א׳:10, 11).
המגע האנושי
ההשראה האלוהית לא העלימה את טביעת האצבע הייחודית של כל כותב. למעשה, נדרשו מאמצים אישיים לכתיבת מסרי אלוהים. מחבר ספר קהלת, למשל, הצהיר שהוא ”ביקש... למצוא דברי חפץ וכתוּב יושר דברי אמת” (קהלת י״ב:10). לחיבור רשומותיו ההיסטוריות נעזר עזרא בלפחות 14 מקורות, ביניהם ”ספר דברי הימים למלך דוד” ו”ספר המלכים ליהודה וישראל” (דברי הימים א׳. כ״ז:24; דברי הימים ב׳. ט״ז:11). לוקס, אחד מכותבי ספרי הבשורה, אמר: ”לאחר שהתחקיתי היטב על כל הדברים מראשיתם, חשבתי גם אני לנכון לכתבם לך כסדרם” (לוקס א׳:3).
במספר ספרי מקרא ניכרים כמה ממאפייניו הייחודיים של הכותב. למשל, מתי (לוי) שהיה מוכס לפני שהפך לאחד מתלמידי ישוע, הבליט נתונים מספריים. הוא היחיד מבין כותבי ספרי הבשורה שציין את סכום הסגרתו של ישוע: ’שלושים שקלי כסף’ (מתי כ״ז:3; מרקוס ב׳:14). לוקס הרופא תיעד בדייקנות פרטים רפואיים. למשל, לתיאור מצב החולים שריפא ישוע, השתמש במונחים כגון ”חום גבוה” ו”נגוע כולו בצרעת” (לוקס ד׳:38; ה׳:12; קולוסים ד׳:14). לכן, במקרים רבים התיר יהוה לכותבים להתבטא במילים משלהם ולכתוב בסגנונם האישי; אולם יחד עם זאת, כיוון את מחשבותיהם כדי שהדברים יהיו מדויקים ויעבירו את מסריו (משלי ט״ז:9).
התוצר המוגמר
האין זה מדהים שכ־40 אנשים, שכתבו במספר ארצות על־פני תקופה של 600,1 שנה, הוציאו תחת ידם ספר ששוררת בו הרמוניה פנימית מוחלטת ואשר עובר בו מוטיב מרכזי נפלא אחד? (ראה ”באילו נושאים עוסק המקרא?” עמוד 19.) הדבר לא היה מתאפשר אילולא כתבו בהנחיית מחבר אחד.
האם היה יהוה חייב להשתמש בבני אדם לכתיבת דברו? לא. אבל היה זה ביטוי לחוכמתו העליונה. אחת הסיבות לקסמו האוניברסלי של המקרא היא שכותביו הביעו בצורה נוגעת ללב את כל קשת הרגשות האנושיים. לשם דוגמה, דוד המלך ביטא את האשמה האוחזת בחוטא המתחרט על חטאו ומתחנן לרחמי אלוהים (תהלים נ״א:4–6, 15, 19).
אומנם יהוה השתמש בכותבים בשר ודם, אך אנו יכולים לבטוח בפרי עטם בדומה למשיחיים הקדומים שקיבלו את הכתוב בכתבי־הקודש ”לא כדבר בני אדם, אלא כפי שהוא באמת — דבר אלוהים” (תסלוניקים א׳. ב׳:13).
האם שאלת את עצמך...
◼ מי הוא מחבר ”כל הכתוב”? (טימותיאוס ב׳. ג׳:16)
◼ באילו דרכים העביר יהוה אלוהים את מחשבותיו? (שמות ל״א:18; ל״ד:27; יחזקאל א׳:1; דניאל ז׳:1)
◼ כיצד באים לידי ביטוי אישיותו ותחומי התעניינותו של כל אחד מהכותבים שכתבו ברוח הקודש? (מתי כ״ז:3; לוקס ד׳:38)