איש מעולם לא הצליח להוכיח שהמקרא אינו מדויק מבחינה היסטורית.‏ המקרא מדבר על דמויות אמיתיות ועל מאורעות אמיתיים.‏

מבקרי מקרא העלו ספקות בנוגע לקיומו של פונטיוס פילטוס,‏ המושל הרומי ביהודה שמסר את ישוע להוקעה (‏מתי כ״ז:‏1–26‏)‏.‏ אולם בשנת 1961 נמצאה בקיסריה אבן ועליה כתובת המעידה שפילטוס היה פעם מושל יהודה.‏

לפני 1993 לא נמצאה כל הוכחה חוץ־מקראית התומכת בקיומו ההיסטורי של דוד,‏ נער הרועים האמיץ שהפך מאוחר יותר למלך ישראל.‏ אבל באותה שנה מצאו הארכיאולוגים בצפון ישראל אבן בזלת המתוארכת למאה התשיעית לפה״ס,‏ שלדברי מומחים,‏ נושאת את הכתובת ”‏בית דוד”‏ ו”‏מלך ישראל”‏.‏

עד לא מזמן פקפקו חוקרים רבים בדיוקו של הסיפור המקראי המתאר את המלחמה בין האדומים לבין עם ישראל בתקופתו של דוד (‏שמואל ב׳.‏ ח׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ לטענתם,‏ באותה תקופה היו האדומים עם של רועי צאן ולא חברה מאורגנת מספיק או חזקה דייה כדי להוות איום על ישראל,‏ אלא רק בתקופה מאוחרת בהרבה.‏ אולם חפירות שנערכו לאחרונה מצביעות על כך ש”‏מאות שנים מוקדם יותר [‏ממה שסברו בעבר]‏ הייתה אדום חברה מורכבת,‏ כפי שמשתקף במקרא”‏,‏ מציין מאמר בכתב העת ביבליקל ארכיאולוג׳י ריוויו.‏

שליטים רבים עלו על במת ההיסטוריה במהלך 600,‏1 השנים שבהן נכתב המקרא.‏ המקרא,‏ בהתייחסו לשליט,‏ תמיד מציין את תוארו המדויק.‏ למשל,‏ המקרא מכנה את הורדוס אנטיפס ”‏שר רובע”‏ ואת גַלִיוֹן ”‏נציב”‏ (‏לוקס ג׳:‏1;‏ מעשי השליחים י״ח:‏12‏)‏.‏ עזרא ה׳:‏6 מציג את תַתְנַי כמושל המחוז הפרסי ”‏עבר הנהר”‏,‏ נהר הפרת.‏ במטבע שהוטבע במאה הרביעית לפה״ס,‏ מופיע תיאור דומה המזהה את השר הפרסי מזדי כמושל מחוז ”‏עבר הנהר”‏.‏

דיוק בפרטים שוליים לכאורה אינו עניין של מה בכך.‏ אם אנו יכולים לבטוח בכותבי המקרא אפילו בפרטים הקטנים,‏ האם אין בכך כדי לחזק את בטחוננו ביתר הדברים שכתבו?‏