יופי החבוי באפלה

מאת כתב עורו!‏ בסלובניה

כשהוא אוחז בידו מנורה קטנה,‏ התקדם לוקה צ׳ק באיטיות בעלטה התת־​קרקעית.‏ הוא זחל במעלה הסלע שבמעמקי האדמה וזכה לראות מראה עוצר נשימה.‏ אל מול עיניו נגלה עולם נוצץ ומבריק.‏ מה הוא מצא?‏ מעבר חדש במערות פוֹסטוֹינה שבסלובניה.‏

תגלית זו מאביב 1818 הייתה יריית הפתיחה של מה שנחשב כיום לענף תיירותי משגשג.‏ היא גם סללה את הדרך למחקר מעמיק יותר בענף הסְפֶּלֵיאוֹלוֹגְיָה,‏ או חקר המערות.‏ כדי להתבונן יותר מקרוב במערכת מערות מרשימות אלה,‏ אתה מוזמן להצטרף אלינו לביקור בפוסטוינה,‏ עיר השוכנת במערב סלובניה.‏

פני השטח באזור השופע מערות

מערכת המערות של פוסטוינה,‏ שאורכה למעלה מ־20 קילומטר של מעברים ומערות,‏ היא בין הגדולות באירופה.‏ המערות ממוקמות בקַרְסְט,‏ חבל ארץ בסלובניה,‏ שהוא רמה עשויה אבן גיר המשתרעת על פני כ־50 קילומטר שתחילתה בים האדריאטי,‏ עוברת בין האלפים היוליאניים והאלפים הדינריים ומגיעה עד אמצע המדינה.‏ המערות בפוסטוינה הן חלק מאלפי המערות המרתקות שבחבל ארץ זה.‏

המילה ”‏קרסט”‏ נושאת כיום משמעות נרחבת.‏ גיאולוגים ברחבי העולם משתמשים במונח כדי לתאר פני קרקע הדומים לזה שבחבל קרסט.‏ הקרסטים מצויים במקומות רבים בעולם לרבות אוסטרליה,‏ הודו־​סין,‏ מרכז אמריקה,‏ סין ורוסיה וכן גם באיים הקריביים ובאזור הים התיכון.‏ שטחים אלה מאופיינים בקרקע עקרה וסלעית שעקב הסחיפה נוצרו בה מערות,‏ בַּלוּעות,‏ זרמים ואגמים תת־​קרקעיים.‏

הואיל והטופוגרפיה בסלובניה היא קרסטית ברובה,‏ מצויות בה שלל מערות ותצורות תת־​קרקעיות אחרות.‏ מערת פוסטוינה מוזכרת בנשימה אחת עם מערות קרסט מפורסמות כגון ”‏מערת הממוטה”‏ בקֶנְטַקִי שבארצות־​הברית ו”‏מערת חליל הסוף”‏ בגְוִילִין שבסין.‏

 מבט אל פנים המערות

התיעוד הראשון של מערות פוסטוינה מופיע במאה ה־17 בספרו של הלמדן הסלובני יָנְז וּויקארד וָלָוָזוֹר,‏ תהילת דוכסי קָרְנִיאוֹלָה (‏The Glory of the Duchy of Carniola)‏.‏ וָלָוָזוֹר תיאר את המערות באזור כבעלות ”‏עמודים בצורות מוזרות”‏.‏ הללו נדמו בעיניו ל”‏כל מיני שרצים,‏ נחשים וחיות אחרות.‏.‏.‏ או דמויות מפלצתיות שונות,‏ פנים מעוותות,‏ רוחות וכיוצא בזה”‏.‏ הוא הוסיף:‏ ”‏המעברים הרבים,‏ הבורות והתהומות העמוקים המצויים בכל עבר רק מעצימים את האימה”‏.‏ אין פלא שבעקבות תיאור מטיל אימה זה,‏ רק מתי מעט העזו לרדת למעמקי האפלה המרתיעה של המערות!‏

אולם,‏ ברבות הימים,‏ הפופולריות של מערת פוסטוינה הלכה וגדלה,‏ בייחוד לאחר תגליתו של צ׳ק ב־​1818.‏ שנה לאחר מכן,‏ נפתחו המערות לציבור הרחב.‏ אולם,‏ רק לאחר הוספת מסילת ברזל ב־​1872 והתקנת מערכת תאורה חשמלית ב־​1884,‏ התאפשר להמוני אנשים לחזות בפלאי הטבע במו עיניהם.‏ אם כן,‏ מה ראו?‏

כיום מערכת המערות של פוסטוינה מפורסמת בשל מעבריה היפהפיים.‏ הצבעים הססגוניים והצורות המוזרות של הנטיפים והזקיפים במערה משווים למבואות המערה מראה של אבן יקרה.‏ חלקם נוצצים משל היו משובצים ביהלומים ואחרים בוהקים בגוונים חמימים בצבעי חום־​צהוב ונחושת.‏ כתובות קיר מלמדות שגם מי שביקרו כאן במאות הקודמות השתהו מיופיין הנדיר של מערות אלה.‏

גילויי מינים חדשים

כתוצאה מחקר המערות העצומות נחשפו תצורות גיאולוגיות חדשות ויחידות במינן,‏ אך לא רק.‏ נתגלו גם צורות חיים שקודם לכן לא ידעו על דבר קיומן.‏ עד כה,‏ נמצאו למעלה מעשרה מינים חדשים במערכת המערות של פוסטוינה.‏

צ׳ק חשף בעצמו תגלית מדהימה ב־​1831,‏ לשמחתם של חוקרי המערות ברחבי תבל.‏ הוא מצא חיפושית מערות יוצאת דופן,‏ שהשם שנבחר עבורה הוא Leptodirus hohenwarti‏, כלומר ”‏בעלת צוואר צר”‏.‏ כפי שמעיד עליה שמה,‏ לחיפושית זו צוואר דק.‏ בנוסף לכך,‏ היא בעלת ראש זעיר,‏ בטן נפוחה ורגליים ומחושים חריגים בגודלם.‏ למרבה הצער,‏ החיפושית הראשונה שנמצאה נפגעה בטעות,‏ ולכן רק כעבור 14 שנה כאשר נמצאה חיפושית נוספת ניתן היה לערוך עליה מחקר יסודי.‏

יצור מוזר אחר שנמצא באזור זה הוא לטאה עיוורת.‏ כבר ב־​1689,‏ כינה אותה וָלָוָזוֹר ’‏צאצא של הדרקון’‏.‏ אין ספור מחקרים מדעיים נערכו על דוּחַי זעיר זה.‏

מערות שכנות

מערכת מערות פוסטוינה היא רק אחת מתוך מערכות רבות באזור.‏ מערת סקוצ׳יאן,‏ אשר אונסק”‏ו הכריז עליה כאתר מורשת עולמית ב־​1986,‏ ייחודית ביותר.‏ מי שמבקר במערכת מערות זו נפעם מממדי המערות והקניונים,‏ הנחשבים לגדולים באירופה.‏ לדוגמה,‏ אורכו של אחד החלקים שבמערכת המערות הוא 300 מטר,‏ רוחבו 100 מטר וגובהו 110 מטר!‏

מצודה גדולה מגנה על פתח מערת פרדיימה,‏ מקום משכנו הקדום של האביר האגדי אֶרַזֶם יָמְסְקִי.‏ משערים שהמצודה עמדה בפני פולשים במשך מאות שנים.‏ מעברים תת־​קרקעיים סודיים שקישרו בין המצודה למערה שלרגליה אפשרו להעביר מזון ומוצרים שונים למצודה.‏ לפי הדיווחים,‏ ארזם שם ללעג את הצרים עליו כאשר נהג להשליך לעברם דובדבנים טריים ונתחי בשר צלויים כהוכחה לכך שאינו שרוי במחסור חרף העובדה שמוטל מצור על מצודתו.‏ בין שסיפור זה אמיתי ובין שבדיה מופרכת,‏ המעברים הסודיים אכן קיימים.‏

חקירת עולם המערות המרתק של אזור קרסטי זה טומנת בחובה ריגושים בלתי צפויים.‏ הפסל הנודע הנרי מוּר מתאר את מערת פוסטוינה באומרו:‏ ”‏זוהי תערוכת פיסול הטבע הטובה ביותר שראיתי מעודי”‏.‏ אם יזדמן לך לבקר במקום,‏ קרוב לוודאי שתסכים עימו.‏

 ‏[‏תיבה/‏תמונה בעמוד 24]‏

‏”‏הדג האנושי”‏

הפרוטאוס אנגווינס (‏Proteus anguinus)‏ ידוע גם בכינויו הדג האנושי בשל צבע עורו יוצא הדופן,‏ המזכיר משהו את צבע עורו של האדם.‏ חולייתן דוּחַי זה ייחודי למים התת־​קרקעיים של אזור הקרסט שבצפון מזרח איטליה,‏ סלובניה ודרומה משם.‏ עורו החיוור ועיניו המנוונות אינם מגבילים אותו,‏ הואיל והוא חי בעלטה מוחלטת,‏ החל מהתהוותו כביצה ועד למותו.‏ למרבה הפלא,‏ ישנם תיעודים המוכיחים כי דג זה חי עד 100 שנה והוא מסוגל לשרוד מספר שנים ללא מזון.‏

‏[‏שלמי תודה]‏

Arne Hodalic/www.ipak.org

‏[‏תמונות בעמוד 24]‏

1.‏ מערה זו במערכת המערות של סקוצ׳יאן מתנשאת לגובה של 110 מטר

2.‏ מצודה זו הגנה על פתח מערת פרדיימה

3.‏ מערות פוסטוינה זכו לפרסום עולמי

‏[‏שלמי תודה בתמונה בעמוד 23]‏

Arne Hodalic/www.ipak.org