נושא השער | כשאדם אהוב נפטר
לנחם את האבלים
האם חשת פעם חסר אונים כשנמצאת ליד מישהו שהתאבל על מותו של אדם אהוב? לעיתים איננו יודעים מה לומר או לעשות — ולבסוף יוצא שאיננו אומרים או עושים דבר. אך יש דברים מעשיים ומועילים שנוכל לעשות.
לרוב כל הדרוש הוא נוכחותך, ופשוט לומר שאתה משתתף בצערו של האדם. בתרבויות מסוימות נהוג לחבק את האדם או לאחוז בעדינות בידו כדי להראות לו שאכפת לך. אם האבל רוצה לדבר, הקשב לו תוך גילוי הזדהות. וחשוב מכול, עשה משהו עבור המשפחה האבלה, תוכל אולי לבצע מטלה שהם מתקשים לבצע, כמו בישול, דאגה לילדים או עזרה בסידורי ההלוויה אם הדבר רצוי. גדול כוחם של מעשים אלה מן המילים הרהוטות ביותר.
בבוא הזמן תוכל לדבר על המנוח, אולי להתמקד בכמה מתכונותיו הטובות או בחוויות משמחות. שיחה כזו עשויה אף להעלות חיוך על פניו של האבל. לדוגמה, פאם — שאיבדה את בעלה יאן לפני שש שנים — אומרת: ”אנשים מספרים לי על יאן דברים טובים שמעולם לא ידעתי, וזה משמח את לבי”.
* אבלים רבים מעריכים מאוד את ההזדמנות הזו לפרוק את הכאב שמלווה אותם זמן רב.
ממחקרים עולה שאנשים אבלים רבים קיבלו בהתחלה תמיכה רבה, אך עד מהרה נשכחו צורכיהם מכיוון שחבריהם המשיכו בשגרת חייהם העמוסה. לכן עשה לעצמך למטרה לשמור על קשר קבוע עם האבל גם זמן מה לאחר האובדן.שים לב לדוגמתה של קאורי, צעירה יפנית שחרב עליה עולמה בעקבות מות אמה ומות אחותה הגדולה 15 חודשים לאחר מכן. למרבה השמחה, חברים נאמנים תמכו בה לאורך כל הדרך. ריטסוקו, המבוגרת בהרבה מקאורי, הציעה לה להיות חברתה הקרובה. ”למען האמת”, אומרת קאורי, ”לא אהבתי את הרעיון. לא רציתי שאף אחת תיקח את מקומה של אמי ולא חשבתי שמישהי מסוגלת לעשות את זה. אבל בגלל הדרך שבה מאמא ריטסוקו התייחסה אליי, עם הזמן התקרבתי אליה. מדי שבוע יצאנו ביחד לעזור לאחרים ללמוד את המקרא והלכנו ביחד לאסיפות הקהילה. היא הזמינה אותי לשתות תה, הביאה לי ארוחות ופעמים רבות כתבה לי מכתבים וכרטיסי ברכה. לגישתה החיובית של מאמא ריטסוקו הייתה השפעה טובה עליי”.
עברו 12 שנה מאז מות אמה של קאורי, והיום היא ובעלה מקדישים את מרב זמנם להוראת המקרא. ”מאמא ריטסוקו”, אומרת קאורי, ”ממשיכה להראות לי שאכפת לה ממני. כשאני חוזרת למקום שבו גדלתי, אני תמיד מבקרת אותה ונהנית מחברתה הבונה”.
דוגמה נוספת למישהי שזכתה לתמיכה ממושכת היא פולי, אחת מעדי־יהוה בקפריסין. בעלה של פולי, סוזוס שמו, היה אדם טוב לב שהציב דוגמה מעולה כמשגיח אוהב בקהילה והזמין לביתם לעיתים קרובות יתומים ואלמנות להתרועעות ולארוחה (יעקב א׳:27). למרבה הצער, סוזוס נפטר מגידול במוח בגיל 53. ”איבדתי את בעלי הנאמן אחרי 33 שנה של נישואין”, אומרת פולי.
לאחר ההלוויה עברו פולי ודניאל, בנה הקטן בן ה־15, לקנדה. שם החלו להתרועע עם חברי הקהילה של עדי־יהוה. ”החברים בקהילה החדשה שלי”, נזכרת פולי, ”לא ידעו כלום על העבר שלנו ועל נסיבותינו הקשות. אבל זה לא מנע מהם לגשת אלינו, לקבל את פנינו במילים חמות ולהציע לנו עזרה מעשית. עד כמה הערכתי את תמיכתם, בעיקר בזמן שבני היה זקוק לאביו יותר מתמיד! האחראים בקהילה גילו כלפי דניאל התעניינות אישית רבה. אחד מהם במיוחד דאג להזמין את דניאל למפגשים עם חברים או לשחק במשחקי כדור”. כיום פולי ודניאל עושים חיל.
אין ספק שקיימות דרכים רבות שבהן נוכל להציע עזרה מעשית ולנחם את האבלים. בנוסף, המקרא מנחם אותנו ומספק לנו תקווה נפלאה לעתיד.
^ 6 ס׳ חלק אף רשמו לעצמם את התאריך שבו נפטר האדם בלוח השנה שלהם כתזכורת להעניק נחמה בזמן הנחוץ ביותר — בתאריך האובדן או בסמוך לו.