הייתה זו קריאת השכמה רמה:‏ ”מבשרי המלכות בבריטניה — התעוררו!‏!‏” (‏המודיע,‏ * דצמבר 1937,‏ מהדורת לונדון)‏ תת־הכותרת פקחה את עיני האחים לבעיה:‏ ”לא חל גידול משמעותי בעשר השנים האחרונות”.‏ כתימוכין לכך התנוסס בעמוד השער דוח שירות שסקר תקופה של עשר שנים — משנת 1928 עד 1937.‏

מדוע פעילות הבישור בבריטניה איבדה תנופה?‏ נראה היה שהקהילות ”דורכות במקום” ומבצעות את פעילותן באותו הקצב שהונהג שנים רבות קודם לכן.‏ בנוסף,‏ הסניף הקצה מכסה של כ־200 חלוצים בלבד.‏ החלוצים בישרו בשטחים מבודדים ולא עם הקהילות.‏ לכן הסניף הודיע למי שרצו לשרת כחלוצים שאין מקום בשטח בבריטניה ועודד אותם לשרת במדינות אחרות באירופה.‏ חלוצים רבים מבריטניה נהרו למדינות כמו צרפת,‏ ולשבחם ייאמר שהם עשו כן אף שהתקשו לדבר בשפת המקום או לא ידעו אותה כלל.‏

המאמר בגיליון המודיע משנת 1937 הציב למבשרים מטרה מאתגרת לשנת 1938:‏ להגיע למיליון שעות!‏ מטרה זו לא הייתה קשה להשגה.‏ כדי להגיע ליעד,‏ היה על המבשרים להקדיש מדי חודש 15 שעות לשירות,‏ והחלוצים צריכים היו לבשר 110 שעות.‏ המאמר הציע לערוך מדי יום מפגשי שירות שמהם יצאו המבשרים לחמש שעות שירות ויתמקדו בעריכת ביקורים חוזרים,‏ בייחוד בערבי ימי החול.‏

פעילות ההטפה זכתה לדגש מחודש,‏ מה שעורר התלהבות בלב רבים.‏ ”הייתה זו קריאה לפעולה מטעם המשרדים הראשיים.‏ רובנו חיכינו לקריאה הזו,‏ ועד מהרה ראינו תוצאות נפלאות”,‏ אמרה הילדה פאג׳ט.‏ * אחות א.‏ פ.‏ וואליס סיפרה:‏ ”ההצעה לבשר חמש שעות ביום הייתה מצוינת.‏ היש שמחה גדולה יותר מאשר לבלות ימים שלמים בשירות האדון?‏ .‏.‏.‏ אולי חזרנו הביתה עייפים,‏ אבל האם היינו שמחים?‏ ועוד איך!‏” סטיבן מילר הצעיר התמלא תחושת דחיפות ונענה לקריאה.‏ הוא רצה לעשות כן כל עוד הייתה לו ההזדמנות.‏ לימים הוא נזכר בקבוצות השירות שיצאו לשטח באופניים ובילו ימים שלמים בשירות.‏ בערבי הקיץ הם השמיעו לאנשים הרצאות מוקלטות.‏ הם השתתפו בקנאות בצעדות להפצת מידע בעזרת כרזות וחילקו כתבי עת לעוברים ושבים ברחובות.‏

המאמר בגיליון המודיע כלל גם את הקריאה המרגשת הבאה:‏ ”אנו זקוקים לצבא של 000,‏1 חלוצים”.‏ הונהגה מדיניות חדשה,‏ לפיה החלוצים לא יבשרו עוד בנפרד מהקהילות,‏ אלא יחד עם חברי הקהילות.‏ הם גם יתמכו בהם ויבנו אותם.‏ ”אחים רבים התעוררו והבינו שהם צריכים לשרת כחלוצים”,‏  נזכרת ג׳ויס אליס (‏שם נעורים:‏ ברבר)‏.‏ ”אף שהייתי אז רק בת 13”,‏ היא אומרת,‏ ”זה מה שרציתי לעשות;‏ רציתי להיות חלוצה”.‏ היא הגשימה את מטרתה ביולי 1940 בגיל 15.‏ פיטר,‏ שלימים הפך לבעלה,‏ שמע את קריאת ההשכמה שהניעה אותו ”להתחיל לחשוב על חלוציות”.‏ ביוני שנת 1940,‏ כשהיה בן 17,‏ הוא רכב 105 קילומטר לעיר סְקַרבּוֹרוֹ כדי להתחיל שם בשירותו החלוצי.‏

סיריל וקיטי ג׳ונסון היו זוג חלוצים חדשים מבין רבים שגילו רוח של הקרבה עצמית.‏ הם החליטו למכור את ביתם ורכושם כדי שיתאפשר להם לתמוך בעצמם מבחינה כלכלית במסגרת השירות המורחב.‏ סיריל התפטר מעבודתו,‏ ותוך חודש הם יכלו להתחיל בחלוציות.‏ הוא סיפר:‏ ”היינו בטוחים לגמרי בהחלטה שקיבלנו.‏ עשינו זאת מרצון ובשמחה”.‏

בעקבות העלייה החדה שחלה במספר החלוצים,‏ האחים האחראים חשבו על דרכים מעשיות לתמוך בצבא זה ההולך וגדל.‏ ג׳ים קאר,‏ אשר שירת בשנת 1938 כמשרת אזור (‏כיום משגיח נפה)‏,‏ יישם את ההצעה לפתוח בתי חלוצים בערים.‏ קבוצות חלוצים התבקשו להתגורר תחת קורת גג אחת ולשתף פעולה כדי לצמצם בהוצאות.‏ בשפילד שכרו החלוצים בית גדול,‏ והתמנה אח אחראי שהשגיח על ענייני הבית.‏ חברי הקהילה המקומית תרמו כספים ורהיטים.‏ ג׳ים אמר:‏ ”כל אחד תרם את חלקו להצלחת הרעיון”.‏ עשרה חלוצים חרוצים התגוררו בבית ושמרו על שגרה רוחנית טובה.‏ ”מדי יום בארוחת הבוקר נערך דיון בפסוק [היומי]”,‏ ו”החלוצים יצאו כל יום אל השטחים שלהם באזורים שונים בעיר”.‏

מבשרים וחלוצים כאחד נענו לקריאה והגיעו למיליון שעות בשנת 1938.‏ למעשה הדוחות מצביעים על עלייה בכל היבטי שירות השדה.‏ בתוך חמש שנים מספר המבשרים בבריטניה כמעט שולש.‏ הדגש המחודש בשירות למען המלכות חיזק את משרתי יהוה לקראת שנות המלחמה הקשות שנכונו להם.‏

גם כיום,‏ בהתקרב מלחמת הר מגידון,‏ מלחמתו של אלוהים,‏ שורות החלוצים בבריטניה הולכות ומתרחבות.‏ בעשור האחרון נרשמו שיאים חדשים במספר החלוצים,‏ ובאוקטובר 2015 הגיע מספר החלוצים ל־224,‏13.‏ החלוצים הללו ערים לעובדה שהשירות המורחב הוא מן הדרכים הטובות ביותר לחיות את חייהם.‏