יהוה נתן ליחזקאל מסר של תקווה והבטיח שעם ישראל יהיה מאוחד לאחר שובו לארץ המובטחת.‏ במסר זה טמונה גם ההבטחה שבאחרית הימים תשרור אחדות בין משרתי אלוהים.‏

יהוה הורה לנביא יחזקאל לקחת שני מקלות עץ ולכתוב על אחד מהם ”ליהודה ולבני ישראל חבריו”,‏ ועל השני ”ליוסף,‏ עץ אפרים,‏ וכל בית ישראל חבריו”.‏ שני המקלות נועדו להיות ”עץ אחד” ביד יחזקאל (‏יח׳ ל״ז:‏15–17‏)‏.‏

מה מסמל ”אפרים”?‏ שבט אפרים היה השבט הדומיננטי  בממלכה הצפונית בת עשרת השבטים מפני שירבעם,‏ מלכהּ הראשון,‏ היה משבט זה (‏דב׳ ל״ג:‏13,‏ 17;‏ מל״א י״א:‏26‏)‏.‏ בני השבט היו צאצאי אפרים בן יוסף (‏במ׳ א׳:‏32,‏ 33‏)‏.‏ יוסף קיבל ברכה מיוחדת מיעקב אביו.‏ לכן אין זה אלא מתאים שהמקל שסימל את ממלכת עשרת השבטים נקרא ”עץ אפרים”.‏ שנים רבות לפני שהעלה יחזקאל על הכתב את הנבואה על שני המקלות,‏ הגלו האשורים את ממלכת ישראל הצפונית בשנת 740 לפה״ס (‏מל״ב י״ז:‏6‏)‏.‏ בשל כך היו רוב בני העם פזורים ברחבי המעצמה הבבלית,‏ שקמה אחרי המעצמה האשורית.‏

בשנת 607 לפה״ס הוגלו לבבל תושבי הממלכה הדרומית בת שני השבטים,‏ ואולי גם הנותרים מהממלכה הצפונית.‏ המלכים משושלת יהודה מלכו על שני השבטים,‏ והכהונה הייתה משויכת לממלכה זו היות שהכוהנים שירתו בבית המקדש בירושלים (‏דה״ב י״א:‏13,‏ 14;‏ ל״ד:‏30‏)‏.‏ לכן היה זה מתאים שהמקל שעליו נכתב ”ליהודה” סימל את ממלכת שני השבטים.‏

מתי חוברו יחדיו שני המקלות הסמליים?‏ היה זה כאשר שבו בני ישראל לירושלים בשנת 537 לפה״ס כדי לבנות מחדש את בית המקדש.‏ נציגי ממלכת שני השבטים וממלכת עשרת השבטים חזרו יחדיו מן הגלות.‏ בני ישראל כבר לא היו מפולגים (‏יח׳ ל״ז:‏21,‏ 22‏)‏.‏ הם שוב עבדו את יהוה באחדות.‏ גם הנביאים ישעיהו וירמיהו חזו שיתרחש איחוד כזה (‏יש׳ י״א:‏12,‏ 13;‏ יר׳ ל״א:‏1,‏ 6,‏ 31‏)‏.‏

איזו עובדה חשובה באשר לעבודת אלוהים הטהורה מובלטת בנבואה זו?‏ הנבואה מבליטה שיהוה יגרום לעובדיו להיות עם ”אחד” (‏יח׳ ל״ז:‏18,‏ 19‏)‏.‏ האם לנבואה זו יש התגשמות בימינו?‏ כן.‏ הנבואה החלה להתגשם בשנת 1919 כאשר משרתי אלוהים אורגנו בהדרגה מחדש והתאחדו.‏ ניסיונותיו של השטן להביא לפילוג תמידי ביניהם עלו בתוהו.‏

באותם ימים רוב משרתי אלוהים החזיקו בתקווה להיות מלכים וכוהנים עם ישוע בשמיים (‏ההת׳ כ׳:‏6‏)‏.‏ במובן הסמלי הם היו כמו מקל יהודה.‏ אולם עם חלוף הזמן החלו יותר ויותר אנשים בעלי תקווה ארצית לחבור לאותם יהודים רוחניים (‏זכ׳ ח׳:‏23‏)‏.‏ הם היו כמו מקל יוסף,‏ ולא הייתה להם התקווה למלוך עם המשיח.‏

שתי הקבוצות מרכיבות כיום את עם יהוה ומשרתות אותו תחת הנהגת מלך אחד,‏ ישוע המשיח,‏ המתואר בנבואה כ”עבדי דוד” (‏יח׳ ל״ז:‏24,‏ 25‏)‏.‏ ישוע התפלל שכל תלמידיו יהיו ’‏אחד,‏ כמו שאביו מאוחד אתו והוא מאוחד עם אביו’‏ * (‏יוח׳ י״ז:‏20,‏ 21‏)‏.‏ ישוע גם ניבא שהעדר הקטן של תלמידיו המשוחים ו’‏הכבשים האחרים’‏ ”יהיו לעדר אחד”.‏ כל התלמידים יהיו תחת השגחתו של ”רועה אחד” (‏יוח׳ י׳:‏16‏)‏.‏ דבריו של ישוע מתארים היטב את האחדות הרוחנית ששוררת בקרב משרתי יהוה בימינו,‏ ללא תלות בתקווה שבה הם מחזיקים.‏