בנושא זה על כל זוג משיחי לשקול את העובדות ואת עקרונות המקרא הרלוונטיים. לאחר מכן יהיה עליהם לקבל החלטה שתאפשר להם לשמור על מצפון נקי לפני אלוהים.‏

כאשר היו עלי אדמות רק שני אנשים (ואחרי המבול שמונה אנשים), ציווה יהוה: ”פרו ורבו” (‏בר’ א’:28; ט’:1‏). המקרא אינו מציין שצו זה חל גם על המשיחיים. מכאן שזוהי אחריותו האישית של כל זוג לקבוע האם להשתמש באמצעי מניעה כלשהם כדי להגביל את גודל המשפחה או לקבוע מתי להביא ילדים לעולם. לאילו גורמים ראוי שייתנו את הדעת?‏

המשיחיים צריכים לשקול כל אמצעי מניעה לאור עקרונות המקרא, וזו הסיבה שהם דוחים הפלות כאמצעי למניעת היריון. הפלה מרצון עומדת בסתירה למה שמלמד המקרא באשר לקדושת החיים. המשיחיים לא יבחרו להפסיק היריון שבאופן טבעי היה מביא ללידת תינוק (‏שמ’ כ’:13; כ”א:22, 23;‏ תהל’ קל”ט:16;‏ יר’ א’:5‏). מה לגבי שימוש בהתקן תוך־רחמי?‏

נושא זה נידון בהוצאת המצפה מ־1 באפריל 1981, עמודים 15, 16‏. מרבית ההתקנים התוך־רחמיים שהיו נפוצים באותם ימים היו התקנים אִינֶרְטִיִּים מפלסטיק שהוכנסו לרחם כדי למנוע הריונות. המאמר ציין שלא ידוע לגמרי כיצד מתפקדים ההתקנים הללו. מומחים רבים אמרו שההתקנים האינרטיים הללו הביאו לריאקציה ברחם שמנעה מהזרע להגיע לביצית ולהפרותה. אם לא התרחשה הפריה, לא נוצרו חיים חדשים.‏

עם זאת, על־פי כמה ראיות היו מצבים בהם יכולה הייתה להתרחש הפריה. הביצית  המופרית עשויה הייתה להתפתח בחצוצרה (היריון חוץ־רחמי) או לנדוד לרחם. במקרה השני עלול היה ההתקן התוך־רחמי להפריע לביצית המופרית להשתרש ברירית הרחם ולשבש את ההתפתחות הטבעית של ההיריון. עצירת התפתחות החיים היא למעשה הפלה. המאמר נחתם במילים: ”יראי־האלוהים, המעוניינים בכנות לדעת באם נאות להשתמש בהתקן־תוך־רחמי, ישקלו, אפוא, בכובד־ראש את המידע הזה לאור עקרון קדושת־החיים שבמקרא” (‏תהל’ ל”ו:10‏).‏

האם חלו התפתחויות מדעיות או רפואיות משמעותיות מאז פרסום המאמר בשנת 1981?‏

כיום נפוצים שני סוגים עיקריים של התקנים תוך־רחמיים. אחד הסוגים, המכיל נחושת, הפך לנפוץ בקנה מידה רחב לפני כמה עשורים. התקן נוסף, המשחרר הורמון, הגיע לשוק כמה שנים אחריו. מה ידוע לנו באשר לתפקודם של שני סוגי ההתקנים הללו?‏

התקן נחושת: כפי שצוין קודם לכן, נראה שההתקן התוך־רחמי מקשה על הזרע לשרוד במסעו דרך הרחם כדי להגיע לביצית. זאת ועוד, באשר להתקן המכיל נחושת, נראה שמתכת זו רעילה עבור הזרע ומתפקדת כקוטל זרע.‏ * יתר על כן, יש הטוענים שההתקן המכיל נחושת גורם לשינויים ברירית הרחם.‏

התקן הורמונאלי: קיימים סוגים שונים של התקנים תוך־רחמיים המכילים הורמון הדומה לזה המצוי בדרך כלל בגלולות למניעת היריון. התקנים אלה מפרישים את ההורמון בתוך הרחם. נראה שהתקנים אלה מונעים את הביוץ אצל כמה נשים. כמובן, אם אף ביצית אינה משתחררת מן השחלה, לא תתרחש הפריה. מעבר למנגנון זה, הדעה הרווחת בקרב אנשי מקצוע היא שההורמון המצוי בהתקנים תוך־רחמיים אלה הופך את רירית הרחם לדקה יותר.‏ * הוא גם גורם לריר צוואר הרחם להיעשות סמיך יותר, ובכך יוצר מחסום המונע מהזרע לנוע מהנרתיק לרחם. הפעולות הללו הן בנוסף לאלו המתבצעות על־ידי התקנים אינרטיים.‏

כפי שציינו, נראה ששני סוגי ההתקנים התוך־רחמיים גורמים לשינויים ברירית הרחם. אולם מה אם אכן התרחש ביוץ ואחת הביציות הופרתה? הביצית המופרית עשויה להיכנס לרחם, אך לא להשתרש ברירית הדקה יותר. הדבר עלול להביא להפסקת ההיריון בשלב מוקדם. עם זאת, השתרשויות ”כושלות” מעין אלה נחשבות לנדירות, כפי שיכול לקרות לעיתים נדירות כאשר נוטלים גלולות למניעת היריון.‏

מכאן שאיש אינו יכול לומר בוודאות שהתקן תוך־רחמי המכיל נחושת או הורמון מונע הפריית ביצית בכל מקרה ומקרה. אולם מממצאים מדעיים עולה שבשל מספר המנגנונים שצוינו לעיל, הסבירות שיתרחש היריון בעת שימוש באחד ההתקנים הללו נדירה.‏

בני זוג משיחיים השוקלים להשתמש בהתקן תוך־רחמי יכולים להיוועץ במומחה כשיר בתחום הרפואה באשר להתקנים הזמינים באזור מגוריהם, וכן באשר ליתרונות והסיכונים שיכולים להיות לאישה. אל לבני הזוג לצפות שצד שלישי יקבע מה עליהם לעשות ואל להם לאפשר לו להחליט עבורם, גם אם הוא רופא (‏רומ’ י”ד:12;‏ גל’ ו’:4, 5‏). מדובר בהחלטה אישית, ועליהם לקבל החלטה זו בתור בני זוג המעוניינים להשביע את רצון אלוהים ולשמור על מצפון נקי לפניו (השווה טימותיאוס א’. א’:18, 19;‏ טימותיאוס ב’. א’:3‏).‏