אח ג׳אנדומניקו גולה,‏ רופא חדר מיון בבית חולים באֵרבה שבקרבת קומו,‏ איטליה,‏ הושפע במידה ניכרת ממגפת הקורונה.‏ אבל אמונתו מעניקה לו שלוות נפש ועוזרת לו לנחם אחרים (‏קורינתים ב׳.‏ א׳:‏4‏)‏.‏ ראה כיצד זה משתקף בחוויות שהוא חלק לאחרונה בריאיון עם נציג דסק שירותי המידע הציבוריים בסניף איטליה.‏

להלן תמצית הריאיון עם אח גולה,‏ שעבר עריכה לצורך הבהירות.‏

עם אילו מצבים אתה מתמודד בתקופת המגפה?‏

ג׳אנדומניקו גולה:‏ בבית החולים שבו אני עובד,‏ הכול קרה כל כך מהר,‏ כמו צונאמי.‏ כל בית החולים התארגן מחדש מלמעלה ועד למטה כדי להקים מחלקות ייעודיות לחולי קורונה.‏ זהו מצב עצוב מפני שהחולים חייבים להיות בבידוד,‏ והם לא יכולים לבוא במגע עם המשפחה הקרובה או עם חברים.‏ לכן אני צריך לעדכן את המשפחות בטלפון.‏ פעם אחת הייתי צריך להודיע למישהו באמצע הלילה שאימו עומדת למות.‏ התקשרתי אליו בשיחת וידיאו מהטלפון שלי.‏ כך התאפשר לו לראות את אימו בפעם האחרונה,‏ אף שהיא כבר לא הייתה בהכרה.‏ זה היה רגע קורע לב.‏

איך אתה שואב נחמה מהמקרא?‏

ג׳.‏ גולה:‏ חלק מעמיתיי לעבודה נראים אובדי עצות ומיואשים,‏ אבל אני מרגיש שלימוד המקרא עוזר לי לשמור על איזון.‏ היום ברור לי יותר מתמיד שיהוה הכין אותנו היטב לזמנים הקשים האלה.‏ ההבנה שהמגפה הזו היא הוכחה נוספת להתגשמות נבואות המקרא עוזרת לי לראות את המצב מהזווית הנכונה.‏ האמונה שלי התחזקה מאוד.‏

איך הנחמה שמעניק לך יהוה עוזרת לך לנחם אחרים?‏

ג׳.‏ גולה:‏ אני מרגיש את השפעתה העוצמתית של רוח קודשו של יהוה.‏ היא עוזרת לי גם במסגרת המשפחה וגם במסגרת העבודה ומאפשרת לי לתמוך באחים שמתמודדים עם קשיי המגפה.‏

איך יהוה עוזר לך לנחם את משפחתך?‏

ג׳.‏ גולה:‏ אומנם אני נאלץ לעבוד יותר שעות בבית החולים,‏ אבל אני מתאמץ לשמור על שגרה רוחנית טובה עם המשפחה שלי.‏ שמתי לב שזה מחזק מאוד את אשתי,‏ ואנחנו מרגישים מלוכדים יותר.‏ התוכנית הרוחנית המשפחתית שלנו עוזרת לי לתמוך גם בבתי ג׳ינברה בת ה־3.‏ היא שמה לב שמשהו השתנה.‏ היא מודאגת מהמצב ואומרת:‏ ’‏אני לא רוצה שאבא ילך לעבודה כי יש קורונה’‏,‏ או ’‏אני פוחדת שאבא לא יחזור הביתה’‏.‏ כדי לעזור לה להירגע אנחנו משמיעים לה את השירים המקוריים,‏ והיא מייד חוזרת לחייך.‏

האם תוכל לספר איך התאפשר לך לעזור לאחד מעמיתיך לעבודה?‏

ג׳.‏ גולה:‏ אחד מחבריי למחלקה התחיל ללמוד לאחרונה את המקרא.‏ הכרנו לפני כמה שנים בבית חולים שבו עבדתי פעם,‏ ונהגנו לשוחח על המקרא.‏ הוא התחיל ללמוד את המקרא ממש לפני התפרצות המגפה והחליט להמשיך ללמוד.‏ עכשיו אנחנו לומדים בוועידת וידיאו — לפעמים אפילו פעמיים בשבוע.‏ התרגשתי מאוד כשהוא נפתח בפניי ואמר:‏ ”‏שיעור המקרא עוזר לי לעשות סדר בחיים.‏ אני מרגיש שלוות נפש.‏ קיבלתי תשובות להרבה שאלות לגבי משמעות החיים והמצב הנוכחי.‏ האמונה שאני מפתח נותנת לי יציבות בחיים ותקווה לעתיד”‏.‏

איך עודדת את אחיך לאמונה?‏

ג׳.‏ גולה:‏ אחות בקהילה שלי [‏דניאלה סגרבה]‏ אובחנה כחולת קורונה והייתה צריכה להגיע לבית החולים.‏ יצרתי קשר עם שני עדי־יהוה שיש בבעלותם אמבולנס,‏ וארגנו לה הסעה לבית החולים.‏ האחים נסעו מרחק של יותר מ־50 קילומטר כדי לאסוף אותה.‏ היא כל כך שמחה לראות אותם!‏ כשהיא הגיעה לבית החולים במצב המלחיץ הזה,‏ קיבלתי את פניה בחדר המיון,‏ והיא הרגישה הקלה עצומה.‏ מכיוון ששלושתנו חלק מהסגל הרפואי,‏ היא מצאה את עצמה מוקפת באחים לאמונה שיכלו להיות קרובים אליה.‏ האהבה והתמיכה שהיא קיבלה מכל האחים חיזקו אותה מאוד.‏ היא אמרה בלב מלא הכרת תודה:‏ ”‏תמיד ידעתי שיהוה מבין אותנו,‏ אבל הפעם הוא התעלה על כל הציפיות שלי!‏”‏

כל יום אני נשען יותר ויותר על יהוה ועל כוחו.‏ בנסיעה לעבודה ובחזרה אני מאזין לשירים המקוריים,‏ והם ממלאים את המצברים שלי מבחינה רוחנית ורגשית.‏ אני מודה ליהוה על כל העזרה שלו.‏ בזמן שאני שומע את השיר יהוה תמיד לצידנו‏,‏ אני שר לעצמי:‏ ’‏יהוה תמיד לצידי.‏ הוא אוחז בידי ועוזר לי להבין שההקרבה משתלמת’‏.‏