מי עולים לשמיים?
תשובת המקרא
אלוהים בוחר מספר מוגבל של משיחיים נאמנים אשר לאחר מותם יוקמו לתחייה בשמיים (פטרוס א׳. א׳:3, 4). לאחר בחירתם, הם חייבים להמשיך לדבוק באמונה ובאמות המידה המשיחיות על מנת לא לאבד את נחלתם השמימית (אפסים ה׳:5; פיליפים ג׳:12–14).
מה יעשו מי שיעלו לשמיים?
הם יכהנו לצד ישוע כמלכים וכוהנים במשך 000,1 שנים (ההתגלות ה׳:9, 10; כ׳:6). הם יהיו ’השמיים החדשים’, או הממשלה השמימית, שתשלוט על ’הארץ החדשה’, כלומר החברה האנושית החדשה שתשכון בארץ. שליטים שמימיים אלה יעזרו לשקם את האנושות למעמד של צדקה, כפי שייעד אלוהים מלכתחילה (ישעיהו ס״ה:17; פטרוס ב׳. ג׳:13).
כמה אנשים יוקמו לתחייה בשמיים?
המקרא מציין ש־000,144 יוקמו לתחייה בשמיים (ההתגלות ז׳:4). בחזון המתואר בההתגלות י״ד:1–3, ראה השליח יוחנן את ”השה עומד על הר ציון ואתו מאה ארבעים וארבעה אלף”. בחזון זה מסמל ”השה” את ישוע לאחר תחייתו (יוחנן א׳:29; פטרוס א׳. א׳:19). ”הר ציון” מסמל את מעמדם הנעלה של ישוע ו־000,144 שותפיו למלכות בשמיים (תהלים ב׳:6; עברים י״ב:22).
’הקרואים והנבחרים’ למלוך עם ישוע במלכות מכונים ”עדר קטן” (ההתגלות י״ז:14; לוקס י״ב:32). הדבר מצביע על כך שהם יהיו מעטים בהשוואה לסך כל כבשיו של ישוע (יוחנן י׳:16).
תפיסות מוטעות לגבי מי שיעלו לשמיים
תפיסה מוטעית: כל האנשים הטובים עולים לשמיים.
עובדה: אלוהים מבטיח חיי נצח עלי אדמות לרוב האנשים הטובים (תהלים ל״ז:11, 29, 34).
ישוע אמר: ”איש לא עלה לשמיים” (יוחנן ג׳:13). בכך הראה שאנשים טובים שמתו לפניו, כגון אברהם, משה, איוב ודוד לא עלו לשמיים (מעשי השליחים ב׳:29, 34). עם זאת, הייתה להם התקווה לשוב לחיות על פני כדור הארץ (איוב י״ד:13–15).
התחייה השמימית מכונה ה”תחייה הראשונה” (ההתגלות כ׳:6). הדבר מלמד שתהיה תחייה נוספת. תהיה זו תחייה ארצית.
המקרא מלמד שתחת שלטון מלכות אלוהים ”המוות לא יהיה עוד” (ההתגלות כ״א:3, 4). הבטחה זו מתייחסת בהכרח לכדור הארץ, הואיל והמוות מעולם לא התקיים בשמיים.
תפיסה מוטעית: כל אדם בוחר אם לחיות בשמיים או בארץ.
עובדה: אלוהים קובע אילו משיחיים נאמנים יקבלו ”את הפרס — הקריאה של מעלה”, כלומר התקווה לחיות בשמיים (פיליפים ג׳:14). לרצונות או לשאיפות של הפרט אין כל משקל בנושא (מתי כ׳:20–23).
תפיסה מוטעית: התקווה לחיות לנצח עלי אדמות פחותת ערך, והיא ניתנת רק למי שאינם ראויים לעלות לשמיים.
עובדה: אלוהים מכנה את מי שיזכו לחיות לנצח עלי אדמות ”עמי”, ”בחיריי” ו”ברוכי יהוה” (ישעיהו ס״ה:21–23). תיפול בחלקם הזכות להגשים את מטרתו המקורית של אלוהים עבור האנושות – הם יהיו מושלמים ויחיו לנצח בגן עדן עלי אדמות (בראשית א׳:28; תהלים קט״ו:16; ישעיהו מ״ה:18).
תפיסה מוטעית: המספר 000,144 המוזכר בההתגלות הוא מספר סמלי, ואין להתייחס אליו פשוטו כמשמעו.
עובדה: אומנם ספר ההתגלות כולל מספרים סמליים, אך חלק מהמספרים ממשיים. לדוגמה, בספר מוזכרים ”שנים עשר שמותיהם של שנים עשר שליחי השה” (ההתגלות כ״א:14). תן דעתך להוכחות המצביעות על כך שגם למספר 000,144 יש להתייחס פשוטו כמשמעו.
ההתגלות ז׳:4 מונה ”את מספר החתומים [מי שקיבלו אישור לחיות בשמיים], מאה ארבעים וארבעה אלף”. בהקשר המיידי של הפסוק מוזכרת קבוצה שנייה השונה בתכלית: ”המון רב, אשר איש לא יכול היה למנותו”. אנשי ’ההמון הרב’ זוכים גם הם לישועה מאלוהים (ההתגלות ז׳:9, 10). אילו המספר 000,144 היה סמלי בלבד ומתייחס לקבוצה ללא מספר מוגדר, הניגוד בין שתי הקבוצות היה מאבד כל משמעות. a
בנוסף, ה־000,144 מתוארים כמי ש”נקנו מקרב בני האדם כביכורים” (ההתגלות י״ד:4). הביטוי ”ביכורים” מתייחס למדגם מייצג קטן. הוא מיטיב לתאר את מי שימלכו בשמיים עם המשיח על מספר בלתי מוגדר של נתינים ארציים (ההתגלות ה׳:10).
a באופן דומה, פרופסור רוברט ל. תומאס, כתב בהתייחסו למספר 000,144 המוזכר בההתגלות ז׳:4: ”זהו מספר מוגדר בניגוד למספר כללי שמופיע בפרק ז׳:9. אם נייחס לו משמעות סמלית, לא ניתן יהיה לייחס משמעות מילולית לשום מספר אחר בספר” (474 Revelation 1-7: An Exegetical Commentary, page).