המקרא אינו מציין את תאריך לידתו של ישוע וגם לא נאמר בו שעלינו לחגוג את יום הולדתו.‏ באנציקלופדיה מאת מקלינטוק וסטרונג (‏אנג׳)‏ נכתב:‏ ”‏אין כל צו מאלוהים לחגוג את חג המולד,‏ ואין לחג זה שורשים בברית החדשה”‏.‏

 בחינת ההיסטוריה של חג המולד מעלה כי שורשיו נעוצים בטקסי דת אליליים.‏ המקרא מראה שהניסיון לעבוד את אלוהים בדרך שאינה מקובלת עליו מעורר את מורת רוחו (‏שמות ל״ב:‏5–7‏)‏.‏

1.   חגיגת יום הולדתו של ישוע:‏ ”‏המשיחיים הקדומים לא חגגו את יום הולדתו [‏של ישוע]‏ מפני שחגיגות ימי הולדת נחשבו בעיניהם למנהג אלילי”‏ (‏אנציקלופדיית וורלד בוק [‏אנג׳]‏)‏.‏

2.   ה־25 בדצמבר:‏ ישוע לא נולד ב־25 בדצמבר.‏ מנהיגי הכנסייה ככל הנראה בחרו בתאריך זה כדי שיתאים לחגיגות הפגאניות שנערכו ביום היפוך החורף או בסביבות אותו יום.‏

3.   מתנות,‏ סעודות ומסיבות:‏ האנציקלופדיה אמריקנה (‏אנג׳)‏ מציינת:‏ ”‏סאטוּרנאליה,‏ חג רומאי שנחוג באמצע דצמבר,‏ שימש דגם לרבים ממנהגי חג המולד.‏ מחגיגה זו,‏ לדוגמה,‏ צמחו המנהגים לערוך סעודה מפוארת,‏ לתת מתנות ולהדליק נרות”‏.‏ באנציקלופדיה בריטניקה (‏אנג׳)‏ נאמר כי ”‏כל המלאכות ובתי העסק הושבתו”‏ במהלך חג הסאטורנאליה.‏

4.   אורות חג המולד:‏ לפי האנציקלופדיה לדתות (‏אנג׳)‏ תושבי אירופה קישטו את בתיהם ”‏באורות ובמגוון צמחים ירוקי־עד”‏ כדי לחגוג את היפוך החורף ולהרחיק את הרוחות הרעות.‏

5.   ענף של שיח הדִבקוֹן או צמח הצינית:‏ ”‏הדרואידים ייחסו סגולות מאגיות במיוחד לשיח הדבקון.‏ הצינית,‏ צמח ירוק־עד,‏ הייתה מושא לסגידה ונחשבה כמבשרת שובה של השמש”‏ (‏האנציקלופדיה אמריקנה [‏אנג׳]‏)‏.‏

6.   עץ חג המולד:‏ ”‏פולחן העצים,‏ שרווח בקרב תושבי אירופה הפגאנים,‏ המשיך להתקיים אחרי התנצרותם”‏.‏ הד לפולחן זה הוא המנהג ”‏למקם את עץ היוּל [‏עץ ראש השנה]‏ בכניסה לבית או בתוכו בחגי אמצע החורף”‏ (‏האנציקלופדיה בריטניקה [‏אנג׳]‏)‏.‏