ביאור פסוקים מקראיים
עברים ד׳:12 — ”דבר אלוהים חי ורב־עוצמה”
”כי דבר אלוהים חי ורב־עוצמה, וחד הוא מכל חרב פיפיות וחודר עד כדי כך שהוא מפריד בין נפש לרוח ובין מפרקים למח העצם, ובכוחו להבחין במחשבות הלב וכוונותיו” (עברים ד׳:12, תרגום עולם חדש).
”שהרי דבר האלוהים חי ופועל, וחד הוא מחרב פיפיות וחודר עד להבדיל בין נפש לרוח ובין פרקים למח העצמות, ובוחן מחשבות הלב וכוונותיו” (עברים ד׳:12, תרגום החברה לכתבי הקודש).
כוונת הפסוק
דברו של אלוהים, המקרא, מכיל את המסר של אלוהים עבור האנושות ובכוחו לחשוף את מחשבותינו הכמוסות ומניעינו האמיתיים. בכוחו של המסר המקראי אף לעזור לפרט להפוך לאדם טוב יותר.
”דבר אלוהים חי”. הביטוי ”דבר אלוהים” מתייחס להבטחותיו של אלוהים ולמטרתו המוצהרת אשר מתועדות במקרא. a היבט מרכזי במטרה זו הוא שבני אדם הרוצים לציית לאלוהים יחיו לנצח על כדור הארץ בשלום ואחדות אמיתיים (בראשית א׳:28; תהלים ל״ז:29; ההתגלות כ״א:3, 4).
באיזה מובן דבר אלוהים, כלומר מטרתו המוצהרת, הינו ”חי”? ראשית, למקרא יש השפעה רבת עוצמה על לב האנשים שמקבלים את הכתוב בו, והוא יכול להעניק להם תקווה ומשמעות בחיים (דברים ל׳:14; ל״ב:47). שנית, דבר אלוהים ”חי” משום שאלוהים פועל ללא הרף להגשמת הבטחותיו (יוחנן ה׳:17). בשונה מבני אדם, אלוהים לא מבטיח משהו ואז שוכח את הבטחתו, או מגלה שהוא אינו יכול לקיים אותה (במדבר כ״ג:19). דברו לעולם ’לא ישוב אליו ריקם’ (ישעיהו נ״ה:10, 11).
”דבר אלוהים... רב־עוצמה”. את התיאור ”רב־עוצמה” ניתן גם לתרגם כ”פעיל” או ”מגשים את כל מה שהוא נועד להגשים”. במילים אחרות, כל מה שיהוה b אלוהים אומר או מבטיח יתגשם בוודאות (תהלים קל״ה:6; ישעיהו מ״ו:10). למעשה, הוא מסוגל להגשים את הבטחותיו בדרכים שעולות על כל דמיון (אפסים ג׳:20). c
בנוסף, דבר אלוהים ”רב־עוצמה” במובן זה שהוא יכול לשנות לטובה את חייהם ואת אישיותם של מי שמכירים בערכו. עקרונותיו של אלוהים הופכים להיות חלק בלתי נפרד מאותם אנשים והדרכתו מעצבת את חשיבתם, מטרותיהם ואורח חייהם (רומים י״ב:2; אפסים ד׳:24). במובן זה, ’דבר אלוהים פועל’ במי שמאמינים שמקורו אכן באלוהים (תסלוניקים א׳. ב׳:13).
”דבר אלוהים... חד הוא מכל חרב פיפיות”. דבר אלוהים חד מכל חרב מעשה ידי אדם בשל יכולתו לחדור עמוק ללב, כלומר אל האדם הפנימי. כפי שהמשך הפסוק מראה, שום תורת אנוש אינה יכולה להגיע לנבכי ליבו של האדם כמו שדבר אלוהים יכול.
”דבר אלוהים... חודר עד כדי כך שהוא מפריד בין נפש לרוח ובין מפרקים למח העצם”. במקרא, המילה ”נפש” יכולה לתאר אדם כפי שהוא נראה כלפי חוץ, ואילו המילה ”רוח” מתייחסת למי שהוא באמת מבפנים (גלטים ו׳:18). דבר אלוהים מסוגל, במובן סמלי, לחדור עד ”מח העצם”, כלומר עד לרגשותינו ולמחשבותינו הכמוסים ביותר. כאשר אנחנו נחשפים לאדם הפנימי שבנו, למה שאף אדם אינו יכול לראות, אז אמרותיו של יהוה יכולות להניע אותנו לחולל באישיותנו שינויים חיוביים. כל זה מסב שמחה גם לבוראנו וגם לנו.
”בכוחו [של דבר אלוהים] להבחין במחשבות הלב וכוונותיו”. תגובתו של הפרט לכתוב במקרא יכולה לחשוף את מחשבותיו ואת כוונותיו האמיתיות, אשר משפיעות על התנהגותו ומעשיו. לדוגמה, אם אדם כלשהו מקבל את דבר אלוהים ועורך את השינויים הנחוצים בחייו, הדבר מראה שהוא כן ועניו, ושהוא רוצה לשמח את בוראו. לעומת זאת, אם הוא ינסה למצוא במקרא פגמים, הדבר עשוי לחשוף בו תכונות שליליות, כמו אנוכיות וגאווה שאינה במקומה. אותו אדם אולי מנסה להצדיק בכך מעשים שאלוהים שונא (ירמיהו י״ז:9; רומים א׳:24–27).
ספר עיון אחד מציין שדבר אלוהים ”יכול לגעת בעמקי ליבו של האדם”. אין אף היבט בפנימיותו של האדם שנסתר מעיני אלוהים ושדברו אינו יכול לחשוף. בעברים ד׳:13 נאמר ש”הכול חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון”.
הקשר הפסוק
את האיגרת הזו כתב השליח פאולוס בהשראת אלוהים בערך בשנת 61 לספירה אל המשיחיים היהודים בירושלים וביהודה.
בפרקים ג׳ ו־ד׳ פאולוס מדבר על בני ישראל ומדגיש שדוגמתם השלילית משמשת כאזהרה לכל המשיחיים (עברים ג׳:8–12; ד׳:11). יהוה הבטיח להושיע את בני ישראל מעבדות ולהביא אותם אל ארץ שבה יוכלו ’לשבת לבטח’ (דברים י״ב:9, 10). אך אותו דור שיצא ממצרים הביע שוב ושוב חוסר אמון בהבטחותיו של אלוהים והפר את מצוותיו פעם אחר פעם. כתוצאה מכך, ’הם לא נכנסו אל מנוחתו’ של אלוהים ומנעו מעצמם את ידידותו הקרובה. כל הדור המרדן ההוא מת במדבר. אומנם צאצאיהם ירשו את הארץ המובטחת, אך גם הם לרוב לא צייתו לאלוהים. בסופו של דבר, בני ישראל שילמו על כך מחיר כבד (נחמיה ט׳:29, 30; תהלים צ״ה:9–11; לוקס י״ג:34, 35).
פאולוס מפציר בנו ללמוד מדוגמתם השלילית של בני ישראל הלא־נאמנים, ובשונה מהם לעשות כל מה שאנו יכולים כדי להיכנס אל מנוחתו של אלוהים — לציית לדברו ולהאמין בלב שלם בכל הבטחותיו (עברים ד׳:1–3, 11).
צפה בסקירה קצרה של ספר עברים.
a הביטוי ”דבר אלוהים” בעברים ד׳:12 אינו מתייחס אך ורק למקרא. עם זאת, מאחר שאלוהים דאג שהבטחותיו יתועדו בכתבי־הקודש, ניתן לייחס את הביטוי שבפסוק גם למקרא כולו.
b יהוה הוא שמו הפרטי של אלוהים (תהלים פ״ג:18). ראה המאמר ”מיהו יהוה?”